בכורות ה׳

״ופסקו״ — ומה טעמו של רבי יוחנן?

״לי יהיו״ — בהווייתן יהובכורות ה ע״א

1. סיום הניסוחסוף דבריו של רב פפא מדף ד׳: רבי יוחנן — בכורות המדבר קדשו ולא פסקו; ריש לקיש — קדשו ופסקו, כלומר מזמן המניין שבחומש הפקודים והלאה לא קדשו עוד בכורות חדשים, עד הכניסה לארץ.
2. שאלה״בשלמא ריש לקיש — כדאמר טעם״: לריש לקיש יש מקור, ״והיה כי יביאך... והעברת״ (שמות יג, יא–יב), שממנו משמע שהחיוב חוזר רק בארץ. אלא לרבי יוחנן — מאי טעמא? מניין שהקדושה לא פסקה?
3. תשובה · רבי אלעזררבי אלעזר פותח בכך שראה את רבי יוחנן בחלום, ורואה בזה סימן שהוא אומר דבר נכון. הטעם: הכתוב אומר ״הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו״ (במדבר ג, יג), והמילים ״לי יהיו״ מלמדות: בהווייתן יהו. הבכורות נשארים בקדושתם כמו שהיו, והקדושה אינה פוסקת.
4. שאלהורבי יוחנן — מה הוא עושה בפסוק ״והיה כי יביאך... והעברת״, שממנו למד ריש לקיש שקודם הכניסה לארץ לא קדשו?
5. תשובההפסוק נצרך לו לדרשה של תנא דבי רבי ישמעאל: ״עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ״. הכניסה לארץ אינה תנאי שממנו מתחילה המצווה. היא השכר על קיום מצוות הבכורות, ולכן הכתוב סמך את שני הדברים זה לזה.

רב מרדכי: ״אנן איפכא מתנינן לה״

חייב אדם לומר בלשון רבובכורות ה ע״א

1. לישנא אחרינא · רב מרדכירב מרדכי לרב אשי: ״אתון הכי מתניתו לה, אנן איפכא מתנינן לה״ — אצלנו שונים להפך: רבי יוחנן — לא קדשו בכורות במדבר; ריש לקיש — קדשו.
2. קושיה · רב אשירב אשי: וכי הופכים אתם גם את הקושיות שהקשו זה על זה, ואת דברי רבי אלעזר, כאילו ראה בחלום את ריש לקיש? והרי רבי אלעזר היה תלמידו של רבי יוחנן, ופירש את טעמו.
3. תירוץ · רב מרדכירב מרדכי: ״לא קדשו״ שאמר רבי יוחנן פירושו ״לא הוצרכו ליקדש״. הבכורות היו קדושים מעצמם משעת לידתם, ולכן לא היה צורך להקדיש אותם כדי להקריבם, כמו שמקדישים בהמת חולין.
4. קושיה״אי הכי — היינו דידן!״ — אם כך, זו בדיוק השיטה שלנו: לרבי יוחנן הבכורות קדושים במדבר. מה חידש רב מרדכי?
5. תשובה״קא משמע לן: חייב אדם לומר בלשון רבו״. אף שהתוכן זהה, רב מרדכי מקפיד למסור את הדברים במילים ששמע מרבו.

קונטרוקוס: לאן הלכו שלוש מאות הלויים?

״כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף״במדבר ג, לט

1. שאלה · קונטרוקוסקונטרוקוס השר שאל את רבן יוחנן בן זכאי: בפרטן של הלויים אתה מוצא 22,300: גרשון 7,500 (במדבר ג, כב), קהת 8,600 (במדבר ג, כח), מררי 6,200 (במדבר ג, לד). בכללן אתה מוצא רק 22,000 (במדבר ג, לט). ״ושלש מאות להיכן הלכו?״
2. תשובה · רבן יוחנן בן זכאיאותן שלש מאות בכורות היו, ״ואין בכור מפקיע בכור״. במניין הכללי נספרו רק הלויים שעמדו תחת בכורי ישראל, ולוי שהוא עצמו בכור לא יכול היה לפטור בכור ישראלי.
3. שאלה״מאי טעמא?״ — למה לא יפקיע בכור משבט לוי את קדושת בכור ישראל?
4. תשובה · אבייאביי: ״דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו״. הלויות של בכור משבט לוי מספיקה רק כדי לפטור אותו מקדושת הבכורה שלו, ולא נשאר בה כוח לפטור גם בכור אחר.

כסף המשכן: ״מנה של קודש כפול היה״

״ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש״שמות לח, כז

1. שאלה ב · הנתונים״ועוד שאלו״: בגיבוי הכסף אתה מוצא 201 ככר ו־11 מנה, שהרי כתוב ״בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש... לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים״ (שמות לח, כו). 603,550 חצאי שקל הם 301,775 שקלים. בככר רגיל יש 60 מנה, ובמנה 25 שקלים (סלעים), כלומר 1,500 שקלים לככר. יוצא 201 ככר ועוד 275 שקלים, שהם 11 מנה.
2. הקושיה · קונטרוקוסואילו בנתינת הכסף כתוב רק ״ויהי מאת ככר הכסף לצקת״ (שמות לח, כז). ״משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות?״ — נתן מחצה ונטל מחצה, ואפילו מחצה שלם לא החזיר, שהרי מחצה הוא מאה ככר וחצי ועוד חמשה מנה וחצי.
3. תשובה · רבן יוחנן בן זכאי״משה רבינו גיזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה״. במנה של קודש יש 50 שקלים, ולכן ככר של קודש הוא 3,000 שקלים. מאה ככר של קודש הם 300,000 שקלים, כמו מאתיים ככר רגילים.
4. קושיה · רב אחאי״הוי בה רב אחאי״: מה בכלל קשה לו מ״ויהי מאת ככר הכסף לצקת״? ״הנך לצקת, ואינך בי גזא״ — מאה ככר הלכו ליציקת האדנים, והשאר הוכנס לאוצר ההקדש!
5. תירוץ״כתב קרא אחרינא״: ״וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל״ (שמות לח, כה). כאן מדובר בכל הכסף שנאסף, ולא רק במה שנועד ליציקה, והסכום הוא מאה ככר בלבד. לכן הקושיה במקומה.

מניין שמנה של קודש כפול? — מהווים, מהנחושת ומיחזקאל

״והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם״יחזקאל מה, יב

1. שאלה״ודקאמר ליה: מנה של קודש כפול היה — מנא ליה?״
2. ראיה א · אילימא״אילימא מיניה״ — מאותו עניין עצמו: ״ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים״ (שמות לח, כח). 1,775 שקלים הם 71 מנה רגילים, והכתוב מונה אותם רק בפרוטרוט, בשקלים. אילו היה המנה רגיל, 71 מנה הם ככר ועוד 11 מנה, והיה צריך לכתוב ״101 ככר ו־11 מנה״!
3. שמע מינה״אלא, מדלא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט — שמע מינה: מנה של קודש כפול היה״. לפי מנה של 50 שקלים, 1,775 שקלים אינם מגיעים לככר אחד, ולכן נמנו בשקלים.
4. דחייה״ודילמא כללי קחשיב בככרי, פרטי לא קחשיב בככרי״ — אולי הכתוב מונה בככרות רק סכום גדול ועגול כמו מאה, ואת היתרה הקטנה, גם אם יש בה ככר, הוא מונה בשקלים.
5. ראיה ב · אלא מהכא״אלא מהכא״: ״ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל״ (שמות לח, כט). 2,400 שקלים הם 96 מנה רגילים, ככר ועוד 36 מנה. כאן הכתוב מונה גם ״פרט״ (שבעים, פחות ממאה) בככרות, ובכל זאת את 2,400 השקלים מנה בשקלים.
6. שמע מינה״ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט — שמע מינה: מנה של קודש כפול היה״. אילו היה המנה רגיל, 2,400 שקלים היו ככר ועוד 36 מנה, והכתוב היה מונה אותם בככרות. מכיוון שמנה אותם בשקלים — המנה כפול.
7. דחייה״ודילמא פרטא רבה קחשיב בככרי, פרטא זוטא לא קחשיב בככרי״ — אולי מספר גדול כמו שבעים נמנה בככרות, וככר בודד לא.
8. ראיה ג · רב חסדא״אלא אמר רב חסדא: מהכא״ — מדברי יחזקאל על המשקלות במקדש: ״והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם״ (יחזקאל מה, יב). 20 + 25 + 15 = 60 שקלים למנה.
9. קושיה״והא מאתן וארבעין הויין!״ — בשקל ארבעה דינרים, ולכן 60 שקלים הם 240 דינר. אבל מנה רגיל הוא רק 100 דינר!
10. שמע מינה״אלא שמע מינה: מנה של קודש מנה כפול היה״ — 200 דינר, כלומר 50 שקלים. יחזקאל הוסיף עליו עוד 40 דינר (10 שקלים).
11. שמע מינה״ושמע מינה: מוסיפין על המדות״ — מותר להגדיל שיעורי מידות ומשקלות. אבל ״אין מוסיפין יתר על שתות״.
12. שמע מינה״ושמע מינה: שתותא מלבר״ — השתות נמדדת מן הסכום שאחרי ההוספה: 40 הם שישית מ־240, כלומר חמישית מ־200 המקוריים.

רבי חנינא: למה דווקא חמורים?

1. שאלה · רבי חנינארבי חנינא התנא מספר: שאלתי את רבי אליעזר ״בבית מותבא רבא״, בבית המדרש הגדול: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? גם הם בהמה טמאה, ובכל זאת רק בפטר חמור נוהגת קדושת בכורה (והוא נפדה בשה), ובסוסים וגמלים — לא.
2. תשובה א״גזירת הכתוב היא״ — כך קבעה התורה.
3. תשובה ב · ״ועוד״״ועוד — שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים״: לכל אחד מישראל היו תשעים חמורים לובים (חמורים משובחים), טעונים מכספה וזהבה של מצרים.

״רפידים״ ו״שטים״ — שם המקום או דרשה?

״ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם״שמות יז, ח

1. שאלה · רבי חנינא״ועוד שאלתיו: מאי לשון רפידים?״ — המקום שבו נלחם עמלק בישראל (שמות יז, ח).
2. תשובה · רבי אליעזר״רפידים שמה״ — זה פשוט שם המקום, בלי דרשה.
3. כתנאיזו מחלוקת תנאים: רבי אליעזר — רפידים שמה. רבי יהושע — נקרא כך ״שריפו עצמן מדברי תורה״, מלשון רפיון, כמו ״לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים״ (ירמיהו מז, ג). לפי רש״י, לכן בא עליהם עמלק.
4. שאלה · רבי חנינא״ועוד שאלתיו: מאי לשון שטים?״ — המקום שבו חנו ישראל בערבות מואב, לפני הכניסה לארץ.
5. תשובה · רבי אליעזר״שטים שמה״ — גם זה שם המקום, בלי דרשה.
6. כתנאיגם זו מחלוקת תנאים: רבי אליעזר — שטים שמה; רבי יהושע דורש את השם.
7. רבי יהושע · שטיםרבי יהושע דורש ״שטים״ מלשון שטות — ״שנתעסקו בדברי שטות״, רמז למעשי העם שם (במדבר כה, א–ג). בדומה לכך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע גם בפירוש ״ותקראן לעם לזבחי אלהיהן״ (במדבר כה, ב).

המשנה: ״פטר חמור״ ״פטר חמור״ — ״היוצא מן הטמא טמא״

עד שיהא היולד חמור והנולד חמורמשנה בכורות א, ב

1. משנה · בכורהפרה שילדה ולד שמראהו כמין חמור, וחמור שילדה ולד שמראהו כמין סוס — פטורה מן הבכורה. נאמר ״פטר חמור״ (שמות יג, יג) ו״פטר חמור״ (שמות לד, כ) — שתי פעמים: דין פטר חמור חל רק כשהיולד חמור והנולד חמור.
2. שאלה״ומה הם באכילה?״ — ולדות שאינם דומים לאמם: מותרים או אסורים באכילה?
3. תשובהבהמה טהורה שילדה ולד כמין בהמה טמאה — מותר באכילה. בהמה טמאה שילדה ולד כמין בהמה טהורה — אסור. הכלל: ״היוצא מן הטמא — טמא, והיוצא מן הטהור — טהור״, לפי האם.

רחל שילדה מין עז — ״אך בכור שור״

״אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם״במדבר יח, יז

1. משנה · תנן התם״תנן התם״ (משנה בכורות ב, ה): רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל — פטור מן הבכורה. ואם יש בו מקצת סימנין של אמו — חייב.
2. שאלה״מנא הני מילי?״
3. תשובה · רב יהודהרב יהודה: הכתוב אומר ״אך בכור שור... בכור כשב... בכור עז״ (במדבר יח, יז). ״בכור שור״ — שיהא הוא שור ובכורו שור; ״בכור כשב״ — שיהא הוא כשב ובכורו כשב; ״בכור עז״ — שיהא הוא עז ובכורו עז.
4. שאלה״יכול אפילו יש בו מקצת סימנין?״ — גם ולד שיש בו כמה סימנים של אמו יהיה פטור, כי אינו דומה לה לגמרי?
5. תשובה״תלמוד לומר: ׳אך׳ — חלק״. ״אך״ הוא לשון מיעוט, והוא מוציא מן הפטור ולד שיש בו מקצת סימנים. ולד כזה חייב.
6. קושיה״והא תנא ׳פטר׳ ׳פטר׳ קנסיב לה, לפרה!״ — התנא של משנתנו לומד את דין הפרה (בהמה טהורה) מ״פטר חמור״ ״פטר חמור״. למה רב יהודה עזב את הפסוק של המשנה והביא לימוד אחר?
7. תירוץרב יהודה ״דאמר כרבי יוסי הגלילי״ — כברייתא: רבי יוסי הגלילי אומר: ״אך בכור שור״ — עד שיהא הוא שור ובכורו שור; וכן בכשב ובעז. ״יכול אפילו יש בו מקצת סימנין? תלמוד לומר ׳אך׳ — חלק״.
8. שאלה״במאי קמיפלגי?״ — במה נחלקים התנא של משנתנו ורבי יוסי הגלילי, אם שניהם מגיעים לאותו דין?
9. תנא דידןהתנא של משנתנו: התורה גילתה את הדין בקדושת דמים — בפטר חמור, שרק שוויו קדוש והוא נפדה בשה — והוא הדין בקדושת הגוף, בבכור בהמה טהורה שגופו קרב.
10. רבי יוסי הגלילירבי יוסי הגלילי: התורה גילתה את הדין בקדושת הגוף (״אך בכור שור״), והוא הדין בקדושת דמים. הוא ״גמר קדושת דמים מקדושת הגוף״.

רבי יוסי ברבי חנינא: אימורין בשור, בכשב ובעז

״...ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה׳״במדבר יח, יז

1. שאלה״ותנא דידן, האי ׳בכור׳ ׳בכור׳ מאי עביד ליה?״ — מה לומד התנא של משנתנו מכך שהכתוב חזר על ״בכור״ בשור, בכשב ובעז?
2. תשובה · רבי יוסי ברבי חנינאהכפילות נצרכת לדברי רבי יוסי ברבי חנינא: ״למה נאמרו אימורין בבכור שור, אימורין בבכור כשב, אימורין בבכור עז?״ כלומר: למה צריך ללמד בכל מין בנפרד שהאימורין מוקטרים על המזבח (״ואת חלבם תקטיר״)?
3. צריכא״צריכא״ — כל מין לבדו אינו מלמד על האחרים. אילו נכתב רק בשור, היינו אומרים שהוא מיוחד, כי ״נתרבה בנסכים״ (חצי ההין, לעומת רביעית ההין בכשב ובעז). אילו נכתב רק בכשב: הוא ״נתרבה באליה״, שקרבה על המזבח. אילו נכתב רק בעז: היא ״נתרבתה אצל עבודה זרה ביחיד״ — יחיד שחטא בשגגה בעבודה זרה מביא דווקא שעירה.
4. קושיה״חדא מחדא לא אתיא — תיתי חדא מתרתי!״ — נכון שאחד לא נלמד מאחד. אבל אפשר ללמוד את השלישי משני האחרים!
5. פירכא · בלי שור״בהי לא ליכתוב?״ — אם לא ייכתב בשור וילמדו אותו מכשב ועז: ״מה להנך — שכן נתרבו אצל פסחים״ — כשב ועז כשרים לקרבן פסח, ושור לא.
6. פירכא · בלי כשבאם לא ייכתב בכשב וילמדו אותו משור ועז: ״מה להנך — שכן נתרבו אצל עבודה זרה בציבור״ — ציבור שחטא בשגגה בעבודה זרה מביא פר לעולה ושעיר לחטאת, ולא כשב.
7. פירכא · בלי עזאם לא ייכתב בעז וילמדו אותה משור וכשב: ״מה להנך — שכן יש בהן צד ריבוי אצל מזבח״ — בשור הנסכים מרובים, ובכשב האליה קריבה, ולעז אין אף אחד מהם.
8. מסקנה״הילכך צריכי״ — שלושתם נחוצים.

ורבי יוסי הגלילי — ״בכור״ ״בכור״ ו״פטר חמור״

״פטר חמור״ אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמליםבכורות ה ע״ב

1. שאלהורבי יוסי הגלילי — מניין לו ללמוד נדמה מ״בכור״ ״בכור״? והרי הכתוב נצרך ללמד על האימורין!
2. תשובה״אם כן — ליכתוב קרא: ׳אך בכור שור כשב ועז׳״. אילו בא הכתוב רק ללמד על האימורין, היה די לכתוב ״בכור״ פעם אחת. ״׳בכור׳ ׳בכור׳ למה לי?״
3. שמע מינה״אלא לאו שמע מינה: עד שיהא הוא שור ובכורו שור״ — הכפילות מיותרת לעניין האימורין, ולכן היא באה ללמד על הנדמה.
4. שאלה״ורבי יוסי הגלילי, האי ׳פטר חמור׳ ׳פטר חמור׳ מאי עביד ליה?״ — הוא אינו לומד ממנו את דין הנדמה, ולכן צריך לברר מה הכפילות מלמדת לשיטתו.
5. תשובה · ברייתא״מיבעי ליה לכדתניא״: רבי יוסי הגלילי אומר — מתוך שנאמר ״אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״ (במדבר יח, טו), שומע אני אפילו פטרי סוסים וגמלים. תלמוד לומר ״פטר חמור״ — פטר חמור אמרתי לך, ולא פטרי סוסים וגמלים.
6. המשך הברייתא״ועדיין אני אומר: פטרי חמור — בשה, פטרי סוסים וגמלים — בכל דבר״. אולי ״פטר חמור״ בא רק ללמד שבכור סוס וגמל אינו נפדה דווקא בשה, אבל עדיין יש בו דין פדיון. הברייתא נמשכת בראש דף ו׳, ושם יתברר מה מלמד ״פטר חמור״ השני.

מה לקחת מהדף

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)