בכורות ד׳

המשנה: כהנים ולויים פטורים — מקל וחומר

1. משנהכהנים ולויים פטורין (מפטר חמור), מקל וחומר: אם פטרו את של ישראל במדבר — דין הוא שיפטרו את של עצמן.
2. רקעבמדבר לקח הקב״ה את הלויים תחת בכורות ישראל, ואת בהמת הלויים תחת בהמת ישראל (במדבר ג, מה). המשנה לומדת מכאן: מי שהיה בכוחו לפטור בכורות של אחרים — ודאי פטור בעצמו. הגמרא בדף שלנו תשאל מה בדיוק ״פטרו״ במדבר, ועל מה חל הקל וחומר.

״אינהו פטרי?!״ — אביי ורבא על הקל וחומר

״קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם״במדבר ג, מה

1. קושיה״אינהו פטרי?!״ — וכי הכהנים והלויים עצמם פטרו את פטרי החמורים? הרי אדם פטר אדם, ובהמה פטרה בהמה, ככתוב: ״קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם״ (במדבר ג, מה).
2. תירוץ · אבייאביי: כך אומרת המשנה — כהנים ולויים פטורים בהמתם מקל וחומר: אם בהמתם של הלויים הפקיעה במדבר את בהמת ישראל מן הבכורה — דין הוא שתפקיע את של עצמן.
3. קושיה · רבארבא לאביי: והרי במשנה שנינו ״פטרו״ — הם עצמם פטרו, ולא בהמתם!
4. קושיה · ״ועוד״ועוד: אם הקל וחומר נאמר על הבהמה — היו צריכים להיפטר אפילו מבכור בהמה טהורה, שהרי גם בהמתם הטהורה פטרה במדבר את של ישראל. ומדוע שנינו (בפרק שני, דף יג.): ״לא נפטרו מבכור בהמה טהורה, אלא מפדיון הבן ופטר חמור״?
5. תירוץ · רבא״אלא אמר רבא״: כך שנינו — כהנים ולויים פטרו הן עצמן מקל וחומר: אם קדושתם של הלויים הפקיעה במדבר את קדושת בכורי ישראל — וכי לא תפקיע את קדושת הבכורה של עצמן? כלומר: הקל וחומר פוטר אותם מפדיון הבן.
6. שאלה״אשכחן אדם״ — מצאנו מקור לפטור מבכור אדם. בהמה טמאה (פטר חמור) של כהנים ולויים — מניין?
7. תשובה · היקשהכתוב אומר: ״אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״ (במדבר יח, טו) — היקש: כל שישנו בבכור אדם — ישנו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם — אינו בבכור בהמה טמאה. מי שפטור מפדיון הבן — פטור גם מפטר חמור.

רב ספרא: ומי שלא ״הפקיע״ במדבר?

״הלוים״ — הוקשו כל הלוים זה לזהבכורות ד ע״א

1. קושיה · רב ספרא לאביירב ספרא לאביי: לשיטתך שהקל וחומר הוא על בהמתם — בן לוי שהיה לו שה שהפקיע במדבר — שייפטר; ומי שלא היה לו שה שיפקיע — שלא ייפטר!
2. קושיה · לשתי השיטותבין לאביי ובין לרבא (שהרי לשניהם צריך פטור לאדם עצמו מפדיון הבן): בן חודש ומעלה, שנמנה ״מבן חודש ומעלה״ והפקיע — שייפטר; פחות מבן חודש שלא הפקיע — שלא ייפטר!
3. קושיה · לויהוכן, לויה — שלא נמנתה במדבר ולא הפקיעה דבר — לא תפקיע? ומדוע אמר רב אדא בר אהבה: לויה שילדה — בנה פטור מחמש סלעים (אף אם אביו ישראל)?
4. תירוץ״הא לא קשיא״ — כדברי מר בריה דרב יוסף משמו של רבא: ״פטר רחם״ — בפטר רחם תלתה התורה את דין הבכורה, כלומר באם. הפטור של הלויה אינו מן הקל וחומר של המדבר, אלא מכך שהבכורה נקבעת לפי האם.
5. קושיה · אהרןועוד: אהרן, שלא היה באותו מניין — שלא ייפטר!
6. ברייתאהמקור שאהרן לא נמנה — ״דתניא״: למה נקוד על ״אהרן״ שבחומש הפקודים (במדבר ג, לט)? ללמד שלא היה באותו מניין.
7. תירוץהכתוב אומר ״הלוים״ (במדבר ג, מה) — הוקשו כל הלויים זה לזה. אין צורך שכל אחד יפקיע בעצמו: מי שלא היה לו שה, מי שפחות מבן חודש ואהרן — כולם בכלל ״הלוים״. בכך נענו כל הקושיות.
8. שאלהכהנים — מניין שגם הם בכלל ״הלוים״?
9. תשובהכדברי רבי יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים ״לויים״, וזה אחד מהם: ״והכהנים הלוים בני צדוק״ (יחזקאל מד, טו).
10. שאלה״ולדורות מנלן?״ — הקל וחומר עוסק במה שקרה במדבר. מניין שגם הכהנים והלויים של הדורות הבאים פטורים?
11. תשובההכתוב אומר ״והיו לי הלוים״ (במדבר ג, מה) — ״והיו״: בהווייתן יהו, יישארו במעמדם זה לדורות.

״וממאי דבשה?״ — כסף לדורות, שה לדורות

״אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״במדבר יח, טו

1. שאלה״וממאי דבשה?״ — מניין שבמדבר נפטרו פטרי החמורים של ישראל דווקא בשה של הלויים (כפי שהניח רב ספרא, ״בן לוי דהוה ליה שה״)?
2. רב חסדארב חסדא: נאמר כסף לדורות (בבכור אדם, במדבר יח, טז) ונאמר שה לדורות (בפטר חמור, שמות יג, יג). מה כסף — בו פדו לדורות ובו פדו גם באותה שעה במדבר (העודפים נפדו בחמשה שקלים, במדבר ג, מז), אף שה — בו פדו לדורות ובו פדו באותה שעה.
3. פירכא״מה לכסף — שכן פודים בו הקדשות ומעשר שני!״ — כסף הוא אמצעי פדיון כללי, ולכן אין ללמוד ממנו לשה.
4. תירוץ · היקש״אלא״ — הכתוב אומר ״אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״ (במדבר יח, טו): מה בכור אדם — לא חילקת בו בין לדורות לאותה שעה, בכסף; אף בהמה טמאה — לא תחלק בה בין לדורות לאותה שעה, בשה.

רבי חנינא: שה אחד פטר כמה פטרי חמורים

״ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד״במדבר לב, א

1. מימרארבי חנינא: שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל.
2. ראיה · אבייאביי: ״תדע״ — שהרי מנה הכתוב עודפים באדם (273 בכורים שנפדו בכסף, במדבר ג, מו), ולא מנה עודפים בבהמה. סימן שבבהמה לא היה צורך במנייה — כל שה פטר כמה.
3. קושיה״ממאי?״ — אולי לא היו לישראל בהמות רבות, ולכן לא היו עודפים?
4. תירוץלא יעלה על דעתך! שהרי כתוב: ״ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד״ (במדבר לב, א).
5. קושיהואולי אף על פי כן, הבהמות הפשוטות של הלויים (שאינן בכורות) היו כנגד בכורי בהמת ישראל, במספר שווה?
6. תירוץהכתוב אומר: ״ואת בהמת הלוים תחת בהמתם״ — בהמה אחת תחת בהמות הרבה.
7. קושיהואימא ״בהמת״ היא לשון רבים, כמו ״בְּהֵמָה רַבָּה״ (יונה ד, יא)?
8. תירוץאם כן — היה הכתוב אומר ״בהמה תחת בהמה״ או ״בהמתם תחת בהמתם״. השינוי בין ״בהמת״ ל״בהמתם״ בא ללמד.
9. שמע מינה״שמע מינה חד פטר טובא״ — אחד של הלויים פטר הרבה של ישראל.
10. ראיה · רבארבא: ״אף אנן נמי תנינא״ — גם אנו שנינו זאת במשנה: ״ופודה בו פעמים הרבה״ (נותן את השה לכהן, קונה אותו בחזרה ופודה בו שוב).
11. הסברואם זה שנוי במשנה — מה חידש רבי חנינא? הוא מפרש את טעם המשנה: מדוע פודים בשה אחד פעמים הרבה? משום ששה אחד של בן לוי פטר במדבר כמה פטרי חמורים של ישראל.

קדשו בכורות במדבר? — רבי יוחנן וריש לקיש

״קדש לי כל בכור״שמות יג, ב

1. מחלוקתרבי יוחנן: קדשו בכורות במדבר. ריש לקיש: לא קדשו בכורות במדבר (בכורות שנולדו שם).
2. טעם רבי יוחנןהתורה ציוותה שיתקדשו: ״קדש לי כל בכור״ (שמות יג, ב).
3. טעם ריש לקישכתוב ״והיה כי יביאך״ (שמות יג, יא) ואחריו ״והעברת״ (שמות יג, יב) — מכלל שקודם הכניסה לארץ לא קדשו. ״קדש לי כל בכור״ נאמר על בכורי מצרים בלבד.
4. קושיה · איתיביהרבי יוחנן לריש לקיש (משנה בזבחים): עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות, והעבודה בבכורות — הבכורות הקריבו. הרי שהיו בכורות קדושים במדבר!
5. תירוץריש לקיש: באותם שיצאו ממצרים — שקדשו כבר שם.
6. ראיה · מסתברא״הכי נמי מסתברא״: שאם לא כן — וכי בן שנה ראוי לעבודה? הרי בין יציאת מצרים להקמת המשכן עברה פחות משנה; מי שנולד במדבר היה תינוק.
7. שאלה״ודקארי לה, מאי קארי לה?״ — אם כך פשוט שמדובר בבכורי מצרים, מה ראה רבי יוחנן להקשות?
8. תשובהכך הקשה לו: אם הקדושה לא פסקה (ובכורי המדבר קדשו) — מובן שגם בכורי מצרים לא פקעה קדושתם ועבדו. אבל אם הקדושה פסקה במדבר — גם בכורי מצרים היו צריכים לאבד את קדושתם!
9. ואידךריש לקיש: ״דקדוש — קדוש, דלא קדוש — לא קדוש״ — מי שכבר קדש במצרים נשאר בקדושתו; רק בכורות חדשים לא קדשו.

״אותו היום שהוקם המשכן״ — שני לשונות

1. קושיה · איתיביהרבי יוחנן לריש לקיש: אותו היום שהוקם המשכן הקריבו ישראל נדרים ונדבות, חטאות ואשמות, בכורות ומעשרות. הרי שהיו בכורות קדושים במדבר!
2. תירוץריש לקיש: גם כאן — באותם שיצאו ממצרים.
3. דיוק״ומינה״ — ומהברייתא עצמה יש סיוע לריש לקיש: ״אותו היום״ הוא שהקריבו בכורות; מכאן ואילך לא הקריבו — כי בכורות המדבר לא קדשו.
4. איכא דאמרייש אומרים שהקושיה הפוכה: ריש לקיש הקשה ממנה על רבי יוחנן — ״אותו היום — אין, מכאן ואילך — לא!״ הרי שבכורות המדבר לא קדשו.
5. תירוץרבי יוחנן: אמור ״מאותו היום ואילך״ — מאותו יום והלאה הקריבו כל אלה.
6. שאלה״ומאי קמשמע לן?״ — מה באה הברייתא ללמד לפי פירוש זה?
7. תשובהמאותו היום — כן; קודם לכן — לא. מכאן שקרבנות חובה לא קרבו בבמה, ורק משהוקם המשכן התחילו להקריבם.

״בשלשה מקומות קדשו בכורות״ — ומחלוקת בלשון חדשה

״פקד כל בכר זכר לבני ישראל״במדבר ג, מ

1. תא שמעברייתא: ״בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל — במצרים, במדבר ובכניסתם לארץ״. במצרים: ״קדש לי כל בכור״ (שמות יג, ב); במדבר: ״כי לי כל בכור בבני ישראל״ (במדבר ח, יז); בכניסה לארץ: ״והיה כי יביאך... והעברת״. הרי שקדשו במדבר — קושיה על ריש לקיש.
2. דחייה · רב נחמן בר יצחקרב נחמן בר יצחק: בשלושה מקומות הוזהרו על הבכורות להתקדש — ולא קדשו בפועל.
3. קושיהובמצרים גם כן לא קדשו? הרי אמרנו שקדשו — גם לריש לקיש!
4. תירוץכך אמר: הוזהרו בשלושה מקומות — מהם קדשו ומהם לא קדשו (במצרים ובארץ קדשו; במדבר לא).
5. מתקיף · רב פפארב פפא: ובמדבר לא קדשו? והרי כתוב ״פקד כל בכר זכר לבני ישראל״ מבן חודש ומעלה (במדבר ג, מ) — המניין היה בשנה השנית, ובני חודש ודאי נולדו במדבר!
6. ניסוח מחדש״אלא, אי איתמר הכי איתמר״: רבי יוחנן — קדשו ולא פסקו; ריש לקיש — קדשו, ו״פסקו״ (המשך הדברים בראש דף ה׳).

מה לקחת מהדף

בחן את עצמך

מקורות באתר דף יומי

• דף הדף באתר daf-yomi.com
• טבלאות עזר
• סיכום נקודות (אנגלית)