בכורות ט׳
״ופטר חמור תפדה בשה״ — כשיש ספק מי הבכור
הקדמה — הסיפור של הדף
המשנה עוסקת בחמורה שילדה שני ולדות ואין יודעים מי יצא ראשון: כמה טלאים נותנים לכהן? הגמרא שואלת תחילה כשיטת מי המשנה — היא נותנת טלה אחד בלבד על שני זכרים, ולכן אינה כרבי יוסי הגלילי. אחר כך היא מדייקת מן המקרה של זכר ונקבה, שבו מפרישים טלה ומשאירים אותו אצל הבעלים, שהמשנה סוברת שפטר חמור אסור בהנאה — כרבי יהודה. מכאן היא עוברת למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בשאלה זו: עולא מנסח את סברת כל אחד, והגמרא מחדדת אותה מול דוגמאות נגדיות. הדף נחתם בשאלה אם גם רבי שמעון מודה שלאחר עריפה החמור אסור.
סוף המעשה בזקני אתונה
בקצרה — על מה הסוגיה
סוף הסיפור שהתחיל בדף ח׳: רבי יהושע הביא את זקני אתונה לקיסר, ובתחבולה אחרונה הוכיח את חכמתו.
- בדרךכשהגיעו ל״בי בליעי״ — מקום בים הבולע את המים — מילא משם כד מים.
- לפני הקיסרהקיסר ראה אותם שפופים: ״אין אלה הם!״ — רבי יהושע זרק עליהם מעפר ארצם, והם חזרו להתגאות. הקיסר מסר אותם בידו.
- הסוףשפך את מי ״בי בליעי״ לכלי, ואמר להם: ״מלאו אותו!״ — מילאו ושפכו, והכלי בולע הכל — ״עד דשמט כתפייהו, ובלו להו ואזול״: כלו ומתו.
חמורה שלא ביכרה — מי מקבל מה?
״ופטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו״שמות לד, כ
הבכור הזכר של חמורה נפדה בטלה שניתן לכהן. המשנה דנה במקרים שבהם לא ברור איזה ולד יצא ראשון.
- הטלה״ופטר חמור תפדה בשה״ — מן הכבשים ומן העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום.
- פדיון חוזר״ופודה בו פעמים הרבה״ — אין קדושה שעוברת לשה, ולכן אם הכהן החזירו — פודה בו שוב (ויש מפרשים: בספק הטלה נשאר של הבעלים, ופודה בו ספקות אחרים).
- טלה הספקהטלה שהפריש לעצמו (במקרה של ספק) — נכנס לדיר להתעשר במעשר בהמה, ואם מת — נהנים ממנו.
שתי חמורות, שני זכרים ונקבה — למה בטוח שיש טלה אחד לכהן?
האם המשנה כרבי יוסי הגלילי?
בקצרה — על מה הסוגיה
המשנה אמרה: חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים — נותן לכהן טלה אחד, כי רק אחד מהם הוא הבכור. אבל רבי יוסי הגלילי סובר ששני ולדות יכולים לצאת בדיוק יחד (״אפשר לצמצם״), ואז שניהם בכורים. השאלה כאן: האם המשנה מתאימה גם לשיטתו? אביי מנסה ליישב, והגמרא דנה בדבריו בשתי לשונות — ובסוף מכריעה נגדו: המשנה אינה כרבי יוסי הגלילי.
- שאלהרבי ירמיה: המשנה (שני זכרים — טלה אחד) אינה כרבי יוסי הגלילי. רבי יוסי הגלילי סובר בבכור בהמה טהורה ששני זכרים שיצאו כאחד — שניהם לכהן, כי ״אפשר לצמצם״, ולפיו היה צריך לתת כאן שני טלאים.
- אבייאפשר שהמשנה גם כרבי יוסי הגלילי: שם כתוב ״הזכרים לה׳״ (שמות יג, יב) בלשון רבים — ריבוי מיוחד בבהמה טהורה. בפטר חמור אין ריבוי כזה.
- קושיה״וליגמר מיניה!״ — נלמד מבכור בהמה טהורה גם לפטר חמור!
- תירוץ״הא מיעט רחמנא ׳הזכרים׳״ — ״הזכרים״ ממעט: רק שם, ולא בפטר חמור.
- איכא דאמרי״לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי — האמר אפשר לצמצם!״ — ואביי דחה: ״אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם דכתיב ׳הזכרים לה׳׳״. (בלשון זו הדברים נאמרו כהצעה, ולא כדברי רבי ירמיה.)
- קושיה״בשלמא לרבי ירמיה, דלא מוקי לה כרבי יוסי הגלילי — היינו דלא קתני ׳ויצאו שני ראשיהן כאחד׳; אלא לאביי — ליתני ׳ויצאו שני ראשיהן כאחד׳!״ — אם המשנה כרבי יוסי, הייתה צריכה לפרט שיצאו כאחד.
- ועוד — ברייתאחמורה שילדה שני זכרים ויצאו ראשיהם כאחד — לרבי יוסי הגלילי שניהם לכהן. כלומר, רבי יוסי למד ״הזכרים״ גם לפטר חמור.
- קושיה״והא כי כתיב האי — בקדושת הגוף הוא דכתיב!״ — ״הזכרים לה׳״ נאמר בבכור בהמה טהורה (קדושת הגוף), ואיך למד ממנו רבי יוסי לפטר חמור?
- תירוץ״אלא: משום שנאמר ׳הזכרים לה׳״ — כלומר רבי יוסי הגלילי למד את פטר חמור מ״הזכרים״. ומכאן:
- מסקנהבלשון זו — ״תיובתא דאביי, תיובתא״; ממילא המשנה אינה כרבי יוסי הגלילי, אלא כרבנן.
לרבנן: חציצה — ״מין במינו אינו חוצץ״
בקצרה — על מה הסוגיה
אם המשנה כרבנן, שאי אפשר ששני ולדות ייצאו בדיוק יחד — עדיין קשה: הוולד השני היה צמוד לראשון ו״חצץ״ בינו לבין הרחם, ואולי אף אחד מהם אינו בכור. רב מיישב בכלל אחד.
- קושיהולרבנן — וכי סוברים ״מקצת רחם מקדיש״? ״דאי כוליה רחם מקדיש — נהי דאי אפשר לצמצם, חציצה מיהא איכא!״ — הוולד השני חוצץ בין הראשון לרחם.
- תירוץ״אמר רב: מין במינו אינו חוצץ״ — גם אם כל הרחם מקדיש, הוולד השני אינו חוצץ, ולכן אחד מהם (שאיננו יודעים מיהו) הוא בכור.
זכר ונקבה — למה מפריש טלה לעצמו?
בקצרה — על מה הסוגיה
בזכר ונקבה המשנה אומרת שמפריש טלה — אבל לעצמו, ולא לכהן, כי ספק אם הזכר הוא הבכור. אם הטלה נשאר אצלו, למה להפריש בכלל? מתשובת הגמרא עולה מסקנה על המשנה כולה: היא סוברת שפטר חמור אסור בהנאה, כרבי יהודה — וזה מוביל לסוגיה הבאה.
- שאלהאם הטלה נשאר אצל הבעלים ואינו ניתן לכהן — מה התועלת בהפרשה?
- תירוץ״לאפקועי איסוריה״ — להפקיע את האיסור מן הספק. שמא הזכר הוא הבכור, ופטר חמור שלא נפדה אסור. ההפרשה מתירה אותו.
- מסקנה״אלמא — אסור בהנאה. מתניתין מני? רבי יהודה היא״.
פטר חמור בהנאה: רבי יהודה ורבי שמעון
בקצרה — על מה הסוגיה
זה לב הדף. רבי יהודה אוסר ליהנות מפטר חמור שלא נפדה, ורבי שמעון מתיר. עולא מנסח לכל אחד מהם סברה במשפט אחד, והגמרא בוחנת כל ניסוח מול מקרים שנראים סותרים — בכור אדם, פדיון בירקות (שילקי), מעשר שני ושביעית — וכך הניסוח מתחדד שלב אחר שלב. בדרך נלמד דין המקדש אשה במעשר שני ובפטר חמור. אחר כך מוצעת דרך אחרת (״איבעית אימא״): המחלוקת תלויה בדרשת הפסוק ״שורך… צאנך״. בסוף — רבה: גם רבי שמעון מודה שלאחר עריפה החמור אסור. כדאי לעבור לתצוגת עץ: שם רואים שכל הקושיות מופנות לאותה טענה של עולא.
- עולאטעם רבי יהודה: ״יש לך דבר שצריך פדייה ומותר?״
- קושיה״והרי בכור אדם, שצריך פדייה ומותר!״ — ניסוח מתוקן: ״יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה ומותר?״
- קושיה״והא רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי בשוויו״ — פדה פטר חמור בירקות לפי שוויו, אם כן אין הקפדה על שה!
- תירוץבשוויו — אפשר בכל דבר; ההקפדה היא שבשה אפשר לפדות גם שלא בשוויו: ״יש לך דבר שהקפידה עליו תורה לאפקועי לאיסוריה בשה?״
- קושיה״והרי מעשר, שהקפידה עליו תורה בכסף צורי״ (פדיון מעשר שני במטבע דווקא), ובכל זאת שנינו: ״רבי יהודה אומר: במזיד — קידש״ — המקדש אשה במעשר שני במזיד, הקידושין חלים. משמע שהקפדה בפדיון אינה מלמדת על איסור הנאה!
- תירוץכדברי רבי אלעזר: ״אשה יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה, ועולה ואוכלתו בירושלים״ — הקידושין חלים בשווי שיש לה בו, ולא משום שהוא מותר בהנאה בכל מקום.
- השלכה״הכא נמי״ — גם המקדש בפטר חמור (לרבי יהודה): האשה יודעת שיש בו איסור, פודה אותו בשה, ומתקדשת ״בהך דביני וביני״ — בהפרש שבין שווי החמור לשווי השה.
- עולאטעם רבי שמעון: ״יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור?״
- קושיה״ולא? והרי שביעית, דפדיונה מותר — והיא אסורה!״
- תירוץ״שביעית נמי פדיונה אסור, דאמר מר: האחרון אחרון אסור״.
- איבעית אימארבי יהודה ורבי שמעון נחלקו בפסוק ״לא תעבד בבכור שורך ולא תגז בכור צאנך״ (דברים טו, יט). רבי יהודה: ״שורך״ — אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים; ״צאנך״ — אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים.
- רבי שמעון״שורך״ — אבל אתה עובד בבכור אדם; ״צאנך״ — אבל אתה גוזז בכור חמור. כלומר פטר חמור מותר בהנאה.
- קושיה״בשלמא לרבי שמעון — היינו דכתיב תרי קראי; אלא לרבי יהודה, תרי קראי למעוטי שלך ושל אחרים למה לי? ותו: לרבי יהודה, בכור אדם נמי נימא דאסיר!״
- תירוץ״אלא דכולי עלמא ׳שורך׳ למעוטי בכור אדם הוא דאתא, כי פליגי ב׳צאנך׳״: רבי יהודה לטעמיה — שותפות גוי חייבת בבכורה, והפסוק בא להתיר גזה ועבודה בה; רבי שמעון — שותפות גוי פטורה, ו״צאנך״ בא להתיר פטר חמור.
- מסקנה״בשלמא לרבי יהודה — היינו דכתיב ׳צאנך׳ ו׳שורך׳, אטו ׳צאנך׳; אלא לרבי שמעון — ׳שורך׳ ו׳צאנך׳ למה לי? קשיא״.
- מודהרבה: גם רבי שמעון מודה שלאחר עריפה — אסור בהנאה. לומדים ״עריפה״ ״עריפה״ מעגלה ערופה, שאסורה בהנאה.
מה הקשר בין פטר חמור לעגלה ערופה?
טומאת אוכלין בדבר האסור בהנאה
רבה: ״מנא אמינא לה״ — שרבי שמעון מודה שלאחר עריפה אסור? מברייתא זו:
ערלה, כלאי הכרם, שור הנסקל, עגלה ערופה, צפורי מצורע, פטר חמור ובשר בחלב — מטמאין טומאת אוכלין.ברייתא · תנא קמא
- רבי שמעוןרבא (ובגרסאות אחרות: רבה): ״מנא אמינא לה?״ — מן הברייתא: ערלה, כלאי הכרם, שור הנסקל, עגלה ערופה, ציפורי מצורע, פטר חמור ובשר בחלב — ״כולן מטמאין טומאת אוכלין״; ורבי שמעון: אינם מטמאים טומאת אוכלין — כי אסורים בהנאה. חוץ מבשר בחלב, שהיתה לו שעת הכושר (הבשר והחלב היו ראויים לפני שנתבשלו).
- טעםרבי אסי אמר רבי יוחנן: ״אוכל אשר יאכל״ — אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים (לנכרי) קרוי אוכל; מה שאסור בהנאה אינו ״אוכל״.
- המשךהסוגיה ממשיכה בדף י.
הכלל: ספק בכור — הולכים לפי הוודאי
| מושג | משמעותו בדף |
|---|---|
| פטר חמור | הבכור הזכר של חמורה, נפדה בטלה לכהן |
| ״אפשר לצמצם״ | שיטת רבי יוסי הגלילי — שניים יוצאים יחד; המשנה כרבנן (תיובתא דאביי) |
| ״הזכרים לה׳״ | ריבוי מיוחד בבהמה טהורה, אין כמוהו בפטר חמור |
| ״מין במינו אינו חוצץ״ | רב — לרבנן: הוולד השני אינו חוצץ, והראשון בכור |
| ״לאפקועי איסוריה״ | מפרישים טלה כדי להתיר את הספק — המשנה כרבי יהודה |
| עריפה — עגלה ערופה | לאחר עריפה אסור בהנאה לכולי עלמא |
| ״אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים״ | רבי שמעון: האסור בהנאה אינו מקבל טומאת אוכלין |
| ״בי בליעי״ | סוף מעשה זקני אתונה — הכלי הבולע |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.