בכורות ב׳
כשיש לנכרי יד בבהמה — הבכור פטור; ומה מותר למכור לנכרי
הקדמה — הסיפור של הדף
מסכת בכורות נפתחת דווקא בבכור של חמור. המשנה הראשונה קובעת שכאשר יש לנכרי חלק בעובר או באמו — בקנייה, במכירה, בשותפות או ב״קבלה״ — הוולד פטור מן הבכורה, כי התורה קידשה בכור ״בישראל״. הגמרא שואלת למה צריך את כל חמשת המקרים, ומסבירה אותם אחד אחד: במוכר ובנותן בקבלה היה מקום לקנוס את הישראל, במשתתף המשנה חולקת על רבי יהודה, והמקבל נשנה כנגד הנותן. משם עוברים לאיסור מכירת בהמה גסה לנכרי. רבי יהודה מתיר למכור בהמה שבורה — ומה דעתו על עובר? ראיה ממשנתנו נדחית ב״וליטעמיך״, ראיה מברייתא נדחית בהעמדה של בהמה מעוברת שניתנה לפיטום, ורב אשי מוכיח שעובר ״כיכול להתרפאות דמי״ ואסור. הגמרא מביאה גם לשון אחרת, שבה אותו דיון נשנה כקושיה על משנתנו, ומסקנתו שמשנתנו יכולה להיות כרבי יהודה. בסוף העמוד נשאלת שאלה חדשה: מי שמכר לנכרי רק את הוולדות של בהמתו — האם הוא כמוכר את הבהמה? הספק נבחן לפי רבי יהודה ולפי רבנן, ראיה ממשנתנו נדחית (״תנא מכירה, והוא הדין לשותפות״, כי שותפות עם נכרי אסורה משום ״לא ישמע על פיך״), והדף נחתם בברייתא של רבי יהודה וחכמים — ״כל זמן שיד הגוי באמצע, פטורה מן הבכורה״ — שהדיון בה ממשיך בדף ג׳.
המשנה: כשיש לנכרי חלק — פטור מן הבכורה
״הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה״במדבר ג, יג
בקצרה — על מה הסוגיה
המסכת נפתחת בבכור של חמור (פטר חמור). המשנה מונה חמישה מצבים שבהם לנכרי יש חלק בעובר או באמו, ובכולם הוולד פטור מן הבכורה, כי התורה קידשה רק בכור ״בישראל״.
פתיחת מסכת בכורות. הפרק הראשון עוסק בפטר חמור — בכור זכר של חמורה, שפודים אותו בשה ונותנים את השה לכהן. שאר פרקי המסכת עוסקים בבכור בהמה טהורה.
- משנההלוקח עובר חמורו של נכרי (כשהעובר עוד במעי אמו), והמוכר לו לנכרי את עובר חמורו — אף על פי שאינו רשאי, המשתתף לו, והמקבל הימנו, והנותן לו בקבלה — פטור מן הבכורה.
- הסבר״אינו רשאי״ — חכמים אסרו למכור בהמה גסה לנכרי, שמא יעבוד בה בשבת (עבודה זרה יד:). משתתף — קונים יחד את הבהמה; מקבל — הישראל מטפל בחמורה של הנכרי תמורת חלק בוולדות; נותן בקבלה — להפך: הנכרי מטפל בחמורה של הישראל.
- מקור״שנאמר ׳בישראל׳ — אבל לא באחרים״ (במדבר ג, יג): כשיש לנכרי חלק בוולד או באמו, הוולד אינו קדוש בבכורה.
״כל הני למה לי?״ — חמשת המקרים
בקצרה — על מה הסוגיה
למה המשנה צריכה למנות חמישה מקרים? הגמרא מסבירה כל מקרה: במוכר ובנותן בקבלה היינו חושבים לקנוס את הישראל, במשתתף המשנה חולקת על רבי יהודה, והמקבל נשנה רק כנגד הנותן בקבלה.
- קושיה״כל הני למה לי?״ — מדוע המשנה מונה את כל המקרים, ולא די במקרה אחד?
- תירוץ״צריכי״: אילו נשנה רק לוקח — הייתי אומר שהוא פטור כי הוא ״מייתי לה לקדושה״, מביא את הבהמה לרשות ישראל ולשביתה בשבת. אבל מוכר, ש״מפקע לה מקדושה״ — ״אימא ליקנסיה״ (שיפדה את הבכור ויתן לכהן); קא משמע לן שגם הוא פטור.
- קושיה״והמשתתף לו, למה לי?״
- תירוץ״לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר: שותפות גוי חייבת בבכורה״ — קמשמע לן שהיא פטורה.
- קושיה״והמקבל, למה לי?״ — הרי גם הוא שותף בוולדות.
- תירוץ״משום דקא בעי למיתני והנותן לו בקבלה״ — המקבל נשנה כנגד המקרה ההפוך.
- קושיה״והנותן לו בקבלה, למה לי?״
- תירוץ״איצטריך״: היינו אומרים — הואיל ו״עיקר בהמה דישראל היא״ (גוף הבהמה שלו), נקנוס אותו, ״דלמא אתי לאיחלופי בבהמה אחריתי״ — שמא יפטרו גם בהמה שאין לנכרי בה חלק. קמשמע לן שאין קונסים.
מדוע היה מקום לקנוס את המוכר לנכרי, ולא את הלוקח מן הנכרי?
מכירת עובר לנכרי — ״עובר מה לי אמר רבי יהודה?״
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי יהודה מתיר למכור לנכרי בהמה שבורה. האם הוא מתיר גם עובר, שגם הוא אינו יכול לעבוד? שתי ראיות נדחות, ורב אשי מוכיח מלשון ״אינה יכולה להתרפאות״: עובר נחשב כ״יכול להתרפאות״, ולכן אסור.
- רקע״תנן התם״ (עבודה זרה יד:), בעניין האיסור למכור בהמה גסה לנכרי: רבי יהודה מתיר בשבורה (שאינה ראויה למלאכה), בן בתירא מתיר בסוס (שעומד לרכיבה ולא למלאכה).
- איבעיא״עובר מה לי אמר רבי יהודה?״ — האם לדעתו מותר למכור עובר לנכרי?
- הצדדיםאם טעמו הוא שהשבורה אינה יכולה לעבוד — ״עובר נמי שבור הוא״. או שמא טעמו הוא ש״שבורה לאו היינו אורחיה״ (מצב חריג, ולא יבואו ללמוד ממנה על בהמה בריאה), ״אבל עובר, כיון דהיינו אורחיה״ — ״לאו שבור הוא״.
- ראיה״תא שמע״ ממשנתנו: ״והמוכר לו, אף על פי שאינו רשאי״ — ורבי יהודה אינו חולק. משמע שגם לדעתו אסור.
- דחייה · וליטעמיך״וליטעמיך״: גם במשתתף, במקבל ובנותן בקבלה המשנה אינה מביאה שרבי יהודה חולק — האם תאמר שבהם הוא מסכים? והרי הוא אומר ששותפות נכרי חייבת בבכורה!
- מסקנת הדחייה״אלא — פליג ולא קתני״: שם הוא חולק והמשנה פשוט לא הביאה את דעתו; ״הכא נמי — פליג ולא קתני״. אין ראיה.
- ראיה״תא שמע״ מברייתא: רבי יהודה אומר — המקבל בהמה מן הגוי וילדה בכור — ״מעלין אותו בשוויו״ ונותן חצי דמיו לכהן. והנותן לו בקבלה, אף על פי שאינו רשאי — ״קונסים אותו עד עשרה בדמיו״ ונותן כל דמיו לכהן.
- דיוק״מאי לאו אעובר?״ — ״אינו רשאי״ נאמר על מסירת העובר, ומכאן שלרבי יהודה אסור.
- דחייה״לא, אבהמה״ — האיסור הוא על מסירת הבהמה עצמה לנכרי.
- קושיה״והא ׳דמיו׳ קתני!״ — לשון זכר, כלומר על הוולד.
- תירוץ״תני ׳דמיה׳״ — יש לגרוס בלשון נקבה, על הבהמה.
- קושיהוהרי נאמר ״נותן כל דמיו לכהן״ — ״ואי בהמה, כהן מאי עבידתיה?״ — מה לכהן ולבהמה?
- תירוץ״הכא במאי עסקינן״ — שנתן לנכרי בהמה מעוברת לפטם אותה (והנכרי שותף בשבח ובוולדות): ״מיגו דקנסינן ליה אבהמה, קנסינן ליה אעובר״. על מכירת עובר לבדו אין מכאן ראיה.
- ראיהרב אשי: ״תא שמע: רבי יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות״ — הא יכולה להתרפאות, אסר; ״והא עובר נמי כיכול להתרפאות דמי״ — לכשיגדל יעבוד.
- מסקנה״שמע מינה״ — לרבי יהודה אסור למכור עובר לנכרי.
הראיה מן הברייתא נדחתה בטענה שמדובר בבהמה מעוברת שניתנה לפיטום. מדוע משם אי אפשר ללמוד על מכירת עובר לבדו?
״ואיכא דמתני לה אמתניתין״
בקצרה — על מה הסוגיה
יש ששונים את הדיון כקושיה על משנתנו: האם ״אף על פי שאינו רשאי״ חולק על רבי יהודה, שמתיר בשבורה? התשובה: עובר אינו כשבורה, וגם לרבי יהודה אסור. הגמרא חוזרת על שתי הראיות, והראשונה נדחית שוב, ורב אשי מוכיח שוב.
- איכא דמתני לה״ואיכא דמתני לה אמתניתין״ — יש ששונים את הדיון על לשון משנתנו: ״והמוכר לו, אף על פי שאינו רשאי״.
- קושיה״לימא מתניתין דלא כרבי יהודה״ — הרי רבי יהודה מתיר בשבורה, ועובר דומה לשבורה!
- תירוץ״אפילו תימא רבי יהודה״ — ״שבורה, לאו היינו אורחיה; עובר, היינו אורחיה״, ולכן אינו נחשב שבור.
- ראיה״תא שמע״ — הברייתא של רבי יהודה: המקבל בהמה מן הגוי — נותן חצי דמיו לכהן; הנותן לו בקבלה ״אף על פי שאינו רשאי״ — קונסים עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן.
- דיוק״מאי לאו אעובר?״ — שרבי יהודה אוסר לתת עובר לנכרי, כמשנתנו.
- דחייה״לא, אבהמה״.
- קושיה״והא ׳דמיו׳ קתני!״
- תירוץ״תני ׳דמיה׳״.
- קושיה״והא נותן כל דמיו לכהן קתני — ואי בהמה, כהן מאי עבידתיה?״
- תירוץ״הכא במאי עסקינן״ — בבהמה מעוברת שנתן לנכרי לפטם: ״מיגו דקנסינן ליה אבהמה, קנסינן ליה אעובר״.
- ראיהרב אשי: רבי יהודה מתיר בשבורה ״מפני שאינה יכולה להתרפאות״ — הא יכולה להתרפאות אסור, ״והאי נמי כיכול להתרפאות דמי״.
- מסקנה״שמע מינה״ — גם רבי יהודה אוסר למכור עובר, ומשנתנו יכולה להיות כשיטתו.
״מכר בהמה לעובריה, מאי?״
בקצרה — על מה הסוגיה
מי שמכר לנכרי רק את הוולדות העתידים של בהמתו — האם הוא כמוכר בהמה גסה? הספק נשאל גם לרבי יהודה וגם לרבנן, ולכל אחד שני צדדים. הגמרא מקשה שמברייתא עולה שטעם רבנן אחר, ומיישבת שהם דיברו לפי שיטת רבי יהודה. הספק עדיין פתוח.
- איבעיא״מכר בהמה לעובריה, מאי?״ — מכר לנכרי את הוולדות שעתידה הבהמה ללדת, וגוף הבהמה נשאר שלו. האם קונסים אותו כמוכר בהמה גסה? ״תיבעי לרבי יהודה, תיבעי לרבנן״.
- לרבי יהודה · צד ארבי יהודה התיר רק שבורה, ״דלא אתיא לאיחלופי״; אבל בהמה שלמה, ״דאתיא לאיחלופי״ (יבואו להתיר מכירה גמורה של בהמה שלמה) — אוסר.
- לרבי יהודה · צד ב״או דלמא״: אם שבורה, ״דפסקה מיניה״ (נמכרה לגמרי) — מותרת, ״כל שכן שלמה דלא פסקה מיניה״ — גוף הבהמה נשאר אצל הישראל.
- לרבנן · צד ארבנן אסרו רק שבורה, ״דפסקה מיניה״ — מכירה גמורה; אבל שלמה לעובריה, ״דלא פסקה מיניה״ — מתירים.
- לרבנן · צד ב״או דלמא״: אם שבורה, ״דלא אתיא לאיחלופי״ — אסורה, ״כל שכן שלמה דאתיא לאיחלופי״.
- קושיה״וטעמא דרבנן משום הכי הוא?״ — בברייתא חכמים משיבים לרבי יהודה טענה הקשורה לוולדות הבהמה — ״אלמא משום עובריה הוא״; אם כן לדעתם המוכר בהמה לעובריה אסור, ואין כאן ספק.
- תירוץ״הכי קאמרי ליה״: ״טעמא דידן — משום דאתיא לאיחלופי״; אבל אתה, מה טעמך שהתרת? משום שהיא אינה יכולה להתרפאות — ״כמאן דזבנה לשחיטה דמי״. בברייתא חכמים טענו לפי שיטתו של רבי יהודה.
- טענת חכמיםהמשך דברי חכמים לרבי יהודה: גם השבורה עשויה עוד להביא ולדות, ולכן הישראל ״משהא לה״ — משהה אותה אצלו, ויבואו לטעות ולהתיר גם בהמה רגילה.
- תשובת רבי יהודהרבי יהודה השיב שבבהמה שבורה חשש זה אינו מצוי, ולכן אין בטענתם כדי לאסור.
״והנותן לו בקבלה״ — ושותפות עם נכרי
״ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך״שמות כג, יג
בקצרה — על מה הסוגיה
ניסיון לפשוט את הספק ״מכר בהמה לעובריה״ ממשנתנו: אצל ״הנותן לו בקבלה״ לא נאמר ״אינו רשאי״. הגמרא דוחה — גם אצל המשתתף לא נאמר, ואף על פי ששותפות עם נכרי אסורה; המשנה פירטה רק את המכירה, שהיא עיקר האיסור. אחר כך מובאת ברייתא של רבי יהודה וחכמים כניסיון נוסף לפשוט את הספק, והדיון בה ממשיך בדף ג׳.
- ראיה״תא שמע״ ממשנתנו: ״והנותן לו בקבלה״ — ולא נאמר בו ״אף על פי שאינו רשאי״! והרי קבלה היא כמכירת הוולדות, ומשמע שמותר למכור בהמה לעובריה — ומכאן מבקשים לפשוט את הספק שלמעלה.
- דחייה · וליטעמיך״וליטעמיך״: גם אצל המשתתף לו לא נאמר ״אינו רשאי״ — האם תאמר שמותר?
- מקורוהרי אמר אבוה דשמואל: אסור לעשות שותפות עם נכרי, שמא יתחייב לו שבועה וישבע בשם העבודה הזרה שלו, והתורה אמרה ״לא ישמע על פיך״ (שמות כג, יג).
- מסקנת הדחייה״אלא — תנא מכירה, והוא הדין לשותפות״; וכך גם ״תנא מכירה, והוא הדין לקבלנות״. אין ראיה.
- קושיה״ומאי שנא מכירה דנקט?״ — למה ״אינו רשאי״ נאמר דווקא אצל המכירה?
- תירוץ״דעיקר מכירה היא״ — עיקר האיסור הוא מכירת בהמה לנכרי.
- ראיה״תא שמע״ — ניסיון נוסף לפשוט את הספק ״מכר בהמה לעובריה״ מן הברייתא: רבי יהודה אומר, המקבל בהמה מן הגוי וילדה — מעלין אותו בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן; והנותן בקבלה, אף על פי שאינו רשאי — קונסין אותו עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן.
- חכמים״וחכמים אומרים: כל זמן שיד הגוי באמצע — פטורה מן הבכורה״. (הדיון בראיה זו ממשיך בדף ג׳.)
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| יד נכרי בבהמה | לוקח, מוכר, משתתף, מקבל, נותן בקבלה — פטור מן הבכורה (״בישראל״) |
| למה כל המקרים | מוכר ונותן בקבלה — שלא תאמר ״ליקנסיה״; משתתף — נגד רבי יהודה; מקבל — אגב הנותן |
| מכירת עובר לנכרי | אסורה גם לרבי יהודה — ״כיכול להתרפאות דמי״ (רב אשי) |
| הברייתא על ״הנותן בקבלה״ | נדחתה — בבהמה מעוברת לפיטום, ״מיגו דקנסינן אבהמה״ |
| מכר בהמה לעובריה | ספק לרבי יהודה ולרבנן — ממשיך בדף ג׳ |
| שותפות עם נכרי | אסורה — שמא ישבע בשם עבודה זרה (אבוה דשמואל) |
| חכמים בברייתא | ״כל זמן שיד הגוי באמצע — פטורה מן הבכורה״ |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.