בכורות י״ח
עגלה אחת בשותפות — לחכמים אי אפשר לצמצם אף בידי אדם; ספק בכור ומתנות, ״מת אחד מהן״, ושתי רחלים שילדו
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח בסוף השאלה מדף י״ז — האם לחכמים אפשר לצמצם בידי אדם: רבי אליעזר (״שתי עגלות״) סובר כרבי יוסי הגלילי, וגם המחלוקת ״לא היו עורפין״ מתבררת כמחלוקת ב״קרובה ולא קרובות״; ברייתא שמביא רב חייא בר אבין בשם רב עמרם, שבה חכמים אומרים ״יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו״, מכריעה שלחכמים אי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם. משם הגמרא חוזרת למשנת שני הזכרים שיצאו כאחת: טעם רבי טרפון (״דבריא נפק ברישא״), פירוש רבי יוחנן ל״משמנין״ (הכהן נוטל כחוש, מן הסיפא), ומחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי במתנות של הוולד השני — ״בא עליו משני צדדין״ מול ״עשו שאינו זוכה כזוכה״. שני ״הכל מודים״ ממקמים את המחלוקת: רבי אלעזר — ספק בכור בלי חליפין חייב, ורב פפא — ספק מעשר פטור. בעמוד ב ״מת אחד מהן״: רבי טרפון חזר בו, ומשלי רבי חייא (רועה ובעל הבית) מובילים למסקנה שנחלקו רק בחצר בעל הבית כשהרועה כהן. הדף נחתם במשנת שתי רחלים שילדו, וב״צריכא״ שמסביר למה מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא נשנתה שלוש פעמים — וסופו בתחילת דף י״ט.
צמצום בידי אדם — עגלה ערופה בין שתי עיירות (סוף הסוגיה)
→ תחילת הסוגיה בדף י״ז״והיה העיר הקרבה אל החלל״דברים כא, ג
בקצרה — על מה הסוגיה
השאלה מדף י״ז: לחכמים, שבידי שמים אי אפשר לצמצם — האם בידי אדם אפשר? הראיה מרבי אליעזר נדחית (הוא סובר כרבי יוסי הגלילי), גם ״נימא כתנאי״ נדחה — שם נחלקו ב״קרובה ולא קרובות״. ברייתא שבה חכמים אומרים ״יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו״ מכריעה: לחכמים אי אפשר לצמצם, ואפילו בידי אדם.
- רקעבדף י״ז שאלה הגמרא: לחכמים בידי שמים אי אפשר לצמצם — ״בידי אדם מאי?״. הראיה האחרונה: חלל ש״נמצא מכוון בין שתי עיירות״ — לרבי אליעזר ״שתיהן מביאות שתי עגלות״, ונראה שהוא סובר שבידי אדם אפשר לצמצם (המדידה מדויקת) ו״קרובה״ — ואפילו קרובות.
- דחייה״סבר לה כרבי יוסי הגלילי, דאמר: אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם״ — רבי אליעזר הולך בשיטת רבי יוסי הגלילי, ואין ממנו ראיה לשיטת חכמים.
- נימא כתנאיברייתא: ״נמצא מכוון בין שתי עיירות — לא היו עורפין; רבי אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות״. אולי זו מחלוקת התנאים: תנא קמא סובר אי אפשר לצמצם, ורבי אליעזר — אפשר לצמצם?
- ותיסברא?אם התנא קמא סובר אי אפשר לצמצם — ״אמאי לא היו עורפים? יביאו עגלה אחת בשותפות, ויתנו!״ — בהכרח אחת העיירות קרובה יותר, ויתנו שהעגלה של הקרובה.
- אלא״לכולי עלמא אפשר לצמצם, והכא ב״קרובה״ ולא קרובות קמיפלגי״ — לתנא קמא ״קרובה״ ולא קרובות (ולכן כשהן שוות אין עורפין), ולרבי אליעזר ״קרובה״ ואפילו קרובות.
- מאי הוי עלה?״מאי הוי עלה?״ — אם כן, מה הדין לשיטת חכמים: בידי אדם אפשר לצמצם או לא?
- ברייתארב חייא בר אבין אמר רב עמרם: ״תנא: נמצא מכוון בין שתי עיירות — רבי אליעזר אומר: שתיהן מביאות שתי עגלות, וחכמים אומרים: יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו״.
- מאי קסברי רבנן?״מאי קסברי רבנן?״ — מה סוברים חכמים, שאמרו להביא עגלה אחת בשותפות ולהתנות?
- בירור — צד אאם הם סוברים אפשר לצמצם ו״קרובה״ — ואפילו קרובות — ״לייתי תרתי!״ (ואין על מה להתנות — רש״י).
- בירור — צד בואם הם סוברים ״קרובה״ ולא קרובות (ואפשר לצמצם) — ״אפילו חדא לא לייתי!״
- שמע מינה״אלא לאו שמע מינה: קסברי רבנן אי אפשר לצמצם, ואפילו בידי אדם. שמע מינה״ — אחת מהן קרובה יותר, ולכן מביאים עגלה אחת ומתנים.
מדוע ״יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו״ מתאים רק לשיטה ש״אי אפשר לצמצם״?
״בורר לו את היפה״ ו״משמנין ביניהן״
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי טרפון נותן לכהן את היפה, כי הבריא יצא ראשון. את ״משמנין ביניהן״ של רבי עקיבא מפרש רבי יוחנן: הכהן נוטל את הכחוש; ולקושיית רבי חייא בר אבא (״משמנין״ נשמע כחלוקה) הוא מוכיח מהסיפא — אילו חלקו, היו חולקים גם כשמת אחד; לכן ״שומן יהא ביניהן״: על הכהן להביא ראיה שהשמן הוא הבכור.
- משנה״רבי טרפון אומר: בורר לו את היפה״ (בשני זכרים שיצאו ראשיהם כאחת, לשיטת חכמים).
- מאי טעמא?״מאי טעמא דרבי טרפון?״
- תשובה״קא סבר: ההוא דבריא נפק ברישא״ — הוולד הבריא יצא ראשון, והוא הבכור.
- משנה״רבי עקיבא אומר: משמנין״ ביניהן.
- רבי יוחנןרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ״הכהן נוטל כחושה״.
- קושיהרבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: ״והא אנן ׳משמנין בינֵיהן׳ תנן!״ — הלשון נשמעת כחלוקה בשווי היתרון של השמן (רש״י).
- תשובה״עד דאכלת כפנייתא בבבל, תרגימנא מסיפא״ — בעוד אתה אוכל תמרים בבבל, כבר פירשנו זאת מן הסיפא של המשנה.
- הראיה מהסיפאבסיפא: ״מת אחד מהן — רבי טרפון אומר: יחלוקו, רבי עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה״. ״ואי סלקא דעתך ׳משמנין בינֵיהן׳ דכי הדדי פליגי — הכי נמי ליפלוג גבי הדדי!״
- פירוש ״משמנין״״אלא מאי ׳משמנין׳? — שומן יהא ביניהן, דאמר ליה (בעל הבית) לכהן: אייתי ראיה דבכור הוא ושקול״ — היתרון של השמן ״עומד ביניהם״ בספק, והכהן נוטל את הכחוש.
״והשני... חייב במתנות, ורבי יוסי פוטר״ — הטעמים
בקצרה — על מה הסוגיה
הוולד שנשאר אצל הבעלים הוא ספק בכור. רבי מאיר (סתם המשנה) מחייב אותו במתנות, כי הכהן ״בא עליו משני צדדין״; רבי יוסי פוטר, כי ״עשו שאינו זוכה כזוכה״ — כאילו הכהן זכה בו ומכר אותו לישראל במומו.
- משנה״והשני ירעה עד שיסתאב, וחייב במתנות, ורבי יוסי פוטר״ — הוולד שנשאר אצל הבעלים נשחט אחרי שנפל בו מום; האם נותנים ממנו לכהן זרוע, לחיים וקיבה?
- מאי טעמא דרבי מאיר?״מאי טעמא דרבי מאיר?״ (סתם המשנה המחייב — רש״י).
- רבי יוחנן״הואיל וכהן בא עליו משני צדדין, דאמר ליה: אי בכור הוא — כוליה דידי הוא, אי לא בכור הוא — הב לי מתנות מיניה״.
- ורבי יוסי מאי טעמא?״ורבי יוסי מאי טעמא?״
- רבא״עשו שאינו זוכה כזוכה, ואף על גב דלא מטא לידיה — כמאן דמטא לידיה, וזבניה לישראל במומיה״ — כאילו הכהן זכה בוולד הזה ומכר אותו לבעלים תמורת זה שקיבל; ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות (רש״י, מדף י״ב).
רבי אלעזר: ספק בכור שאין חליפין ביד כהן
בקצרה — על מה הסוגיה
רבי אלעזר: ספק בכור שהכהן לא קיבל דבר תחתיו — חייב במתנות לדברי הכל. ״פשיטא — רבי יוסי פוטר רק כשחליפין ביד כהן!״ — הוא בא לשלול שטעם רבי יוסי הוא ״גיזה ועבודה״. ״והרי המשנה עצמה אומרת ׳כל שחליפיו ביד כהן׳!״ — היה אפשר לומר שרבי יוסי אמר זאת רק ״לדבריו דרבי מאיר״.
- רבי אלעזר״הכל מודים בספק בכור שאין חליפין ביד כהן, שחייב במתנות״ — כגון זכר ונקבה שאין בהם לכהן כלום, והזכר הוא ספק בכור (רש״י).
- פשיטא!״הכל מודים — מאן? רבי יוסי? פשיטא!״ — רבי יוסי פוטר רק ״דחליפין ביד כהן, דעשו שאינו זוכה כזוכה; אבל אין חליפין ביד כהן — לא!״
- מהו דתימא״מהו דתימא: טעמא דרבי יוסי — דאי מחייבת ליה במתנות, אתי ליה לידי גיזה ועבודה״ — יחשבו שהוא חולין גמור ויגזזו ויעבדו בו (רש״י) — וזה שייך גם כשאין חליפין ביד כהן; ״קא משמע לן״.
- ומי מצית אמרת הכי?״ומי מצית אמרת הכי?״ — הרי בסיפא של המשנה: ״שהיה רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב״ — ״חליפין ביד כהן — אין, אין חליפין ביד כהן — לא!״ (ומה חידש רבי אלעזר?)
- מהו דתימא״מהו דתימא: רבי יוסי לדבריו דרבי מאיר קאמר ליה״ — ״לדידי, אפילו אין חליפין ביד כהן (פטור), דאי מחייבת ליה במתנות אתי ליה לידי גיזה ועבודה; לדידך, אודי לי מיהא היכא דחליפין ביד כהן, דעשו שאינו זוכה כזוכה״, ״ואמר ליה רבי מאיר: לא״ — לכן הוצרך רבי אלעזר.
רב פפא: ספק מעשר — פטור מן המתנות
בקצרה — על מה הסוגיה
רב פפא: ספק מעשר בהמה פטור מן המתנות לדברי הכל. ״פשיטא — רבי מאיר מחייב רק בספק בכור, שהכהן בא עליו משני צדדין!״ — הוא בא לשלול שטעם רבי מאיר ״שלא תשתכח תורת מתנות״. ״והרי המשנה מעמידה את המחלוקת בחליפין!״ — היה אפשר לומר שזה רק ״להודיעך כוחו דרבי יוסי״.
- רב פפא״הכל מודים בספק מעשר שפטור מן המתנות״ — כגון ״שקפץ אחד מן המעושרין לתוכם״, ש״כולם ירעו עד שיסתאבו״ (רש״י, על פי דף נ״ח); ספק מעשר אין לכהן חלק בו בשום צד.
- פשיטא!״הכל מודים — מאן? רבי מאיר? פשיטא!״ — רבי מאיר מחייב רק ״בספק בכור, הואיל ובא עליו כהן משני צדדין; אבל ספק מעשר — לא״.
- מהו דתימא״מהו דתימא: טעמא דרבי מאיר — דלא תשתכח תורת מתנות, אפילו ספק מעשר נמי? קא משמע לן״.
- ומי מצית אמרת הכי?״ומי מצית אמרת הכי?״ — בסיפא של המשנה: ״שהיה רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן — פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב״ — נחלקו בטענה ״משני צדדין״ ובחליפין, ולא ב״שלא תשתכח״ (רש״י).
- מהו דתימא״מהו דתימא: רבי מאיר אפילו ספק מעשר מחייב, והא דמיפלגי בחליפין — להודיעך כחו דרבי יוסי, דפטר אפילו היכא דכהן בא עליו משני צדדין; קא משמע לן״.
עזרים — טבלת שיטות
| רבי מאיר | רבי יוסי | |
|---|---|---|
| ספק בכור שחליפיו ביד כהן | חייב — ״בא עליו משני צדדין״ | פטור — ״עשו שאינו זוכה כזוכה״ |
| ספק בכור שאין חליפין ביד כהן | חייב | חייב — ״הכל מודים״ (רבי אלעזר) |
| ספק מעשר | פטור — ״הכל מודים״ (רב פפא) | פטור — ״הכל מודים״ |
״מת אחד מהן״ — יחלוקו או המוציא מחבירו; הרועה ובעל הבית
בקצרה — על מה הסוגיה
״יחלוקו״ של רבי טרפון סותר לכאורה את ״בורר לו את היפה״ — ״חזר בו רבי טרפון״. רבי חייא ממשיל את שתי השיטות לשני מקרים שונים (רועה / בעל הבית), והגמרא שואלת: האם הם חולקים על מקרים אלו? רבא (או רב פפא): בשני המקרים הכל מודים, ונחלקו רק כשהוולדות בחצר בעל הבית והרועה כהן — האם בעל הבית מקנה לכהן מקום בחצרו.
- משנה״מת אחד מהן — רבי טרפון אומר: יחלוקו״.
- אמאי יחלוקו?״אמאי יחלוקו? ניחזי: אי שמן מית — דכהן הוא, והאי דאיכא — דבעל הבית; ואי כחוש מית — דבעל הבית מית, והאי דאיכא — דכהן הוא!״ — לשיטתו שהיפה הוא הבכור, יש לבדוק מי מת.
- רבי אמי״חזר בו רבי טרפון״ — מ״בורר לו את היפה״; לשיטתו החדשה לשניהם יש חלק בשניהם (רש״י).
- משנה״רבי עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה״.
- משל דרבי טרפוןרבי חייא: ״משל דרבי טרפון — לשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהם ומסתלק״ — ומתה אחת הבהמות ואין יודעים של מי (רש״י).
- משל דרבי עקיבא״ומשל דרבי עקיבא — לאחד שהפקיד אצל בעל הבית, שהמוציא מחבירו עליו הראיה״.
- אלא במאי פליגי?״אלא במאי פליגי? רבי עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה? ורבי טרפון פליג באחד שהפקיד אצל בעל הבית?״ — כל משל מתאים למקרה אחר.
- רבא (ואיתימא רב פפא)״הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה — שמניח רועה ביניהם ומסתלק, ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית — שהמוציא מחבירו עליו הראיה״.
- לא נחלקו אלא״לא נחלקו אלא בחצר בעל הבית, ורועה כהן״ — הוולדות עומדים בחצר בעל הבית, והכהן הוא הרועה של בהמותיו.
- רבי טרפון סבר״אקנויי קא מקני ליה בחצירו, וניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה״ — בעל הבית מקנה לכהן מקום בחצר כדי שיזכה בבכורות, והחצר נעשית ״של שניהם״, כרועה (רש״י); ולכן ״הוה ליה כשנים שהפקידו אצל רועה״ — יחלוקו.
- רבי עקיבא סבר״כיון דאית ליה פסידא — לא מקני ליה מידעם״ — בעל הבית לא יקנה דבר שיפסיד לו בספק, ולכן ״הוה ליה כאחד שהפקיד אצל בעל הבית״ — המוציא מחבירו עליו הראיה.
עזרים — אם… אז…
- הכל מודים: ״מניח רועה ביניהם ומסתלק״ — חולקים
- הכל מודים: ״המוציא מחבירו עליו הראיה״
- רבי טרפון: מקנה לו מקום בחצרו — יחלוקו
- רבי עקיבא: ״לא מקני ליה מידעם״ — המוציא מחבירו עליו הראיה
לפי המסקנה, מה היה הדין לרבי עקיבא אילו הוולד החי עמד אצל רועה זר, שאינו כהן ואינו בעל הבית?
המשנה: שתי רחלים שילדו
בקצרה — על מה הסוגיה
שתי רחלים שלא ביכרו: שני זכרים — שניהם לכהן; זכר ונקבה — הזכר לכהן; שני זכרים ונקבה — אחד לכהן, ובו מחלוקות רבי טרפון ורבי עקיבא ורבי יוסי; כשיש שתי נקבות — אין לכהן כלום. אחת ביכרה ואחת לא: שני זכרים — אחד לכהן (אותן מחלוקות); זכר ונקבה — אין לכהן כלום.
- שתיהן לא ביכרו״שתי רחיליו שלא ביכרו, וילדו שני זכרים — שניהם לכהן״ (כל אחד בכור לאמו); ״זכר ונקבה — הזכר לכהן״.
- שני זכרים ונקבה״שני זכרים ונקבה — אחד לו ואחד לכהן״ (אחד הזכרים ודאי בכור, והשני — שמא הנקבה יצאה לפניו; רש״י). ״רבי טרפון אומר: הכהן בורר לו את היפה; רבי עקיבא אומר: משמנין ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב, וחייב במתנות; רבי יוסי פוטר. מת אחד מהן — רבי טרפון אומר: יחלוקו, רבי עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה״.
- אין לכהן כלום״שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות — אין כאן לכהן כלום״ — אפשר שכל אחת ילדה נקבה תחילה (רש״י).
- אחת ביכרה ואחת לא״אחת ביכרה ואחת לא ביכרה, וילדה שני זכרים — אחד לו ואחד לכהן״, ושוב: רבי טרפון — בורר את היפה; רבי עקיבא — משמנין, והשני ירעה עד שיסתאב, וחייב במתנות; ״רבי יוסי פוטר, שרבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב״; מת אחד — יחלוקו / המוציא מחבירו.
- זכר ונקבה״זכר ונקבה — אין כאן לכהן כלום״ — שמא הזכר נולד לזו שכבר ביכרה (רש״י).
עזרים — טבלת שיטות
| שתיהן לא ביכרו | אחת ביכרה ואחת לא | |
|---|---|---|
| שני זכרים | שניהם לכהן | אחד לו ואחד לכהן |
| זכר ונקבה | הזכר לכהן | אין כאן לכהן כלום |
| שני זכרים ונקבה | אחד לו ואחד לכהן | לא נאמר |
| שתי נקבות וזכר / שני זכרים ושתי נקבות | אין כאן לכהן כלום | לא נאמר |
״צריכא״ — למה שלוש פעמים טרפון ועקיבא?
בקצרה — על מה הסוגיה
מחלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא חוזרת בשלושה מקרים, וכל אחד נצרך: ברחל אחת ששני הזכרים ממנה (״תרי מחדא״) — שם אומר רבי עקיבא את דבריו, כי אין סיבה שהיפה הוא הבכור. אילו נשנה רק מקרה זה, היינו אומרים שבשתי רחלים רבי עקיבא מודה לרבי טרפון, שזו שילדה אחד ״שביח טפי״; ואילו נשנה גם זה, היינו אומרים שבאחת שביכרה ואחת שלא הוא מודה, שזו שלא ביכרה ״שביח טפי״. לכן נשנו כולם. סוף הסוגיה (מילים אחדות) בתחילת דף י״ט.
- צריכא״צריכא, דאי אשמועינן קמייתא (רחל אחת ששני זכרים יצאו ממנה) — בההיא קאמר רבי עקיבא, דתרי מחדא״ — שניהם מאם אחת, ואין סימן מי יצא ראשון.
- שתי רחלים״אבל רחיליו שלא ביכרו, דתרי מחדא וחד מחדא — אימא מודי ליה לרבי טרפון, דהך דילידא חד שביח טפי״ — הוולד היחיד משובח יותר (רש״י: יצא יחיד בלי נקבה, והוא ודאי בכור גמור).
- אחת ביכרה״ואי אשמועינן הא — בהא קאמר רבי עקיבא, דתרוייהו לא ביכרו; אבל אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים — אימא מודי ליה לרבי טרפון״,
- סוף הסוגיה (דף י״ט)״דהך דלא ביכרה שביח טפי״ (בתחילת דף י״ט) — הבכור של זו שלא ביכרה משובח יותר.
- צריכא״צריכא״ — לכן נשנו שלושת המקרים.
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| צמצום בידי אדם | לחכמים אי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם — ״יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו״ |
| ״בורר לו את היפה״ | רבי טרפון: הבריא יצא ראשון (ובסיפא — ״חזר בו״) |
| ״משמנין ביניהן״ | רבי יוחנן: הכהן נוטל כחוש — ״אייתי ראיה דבכור הוא ושקול״ |
| מתנות בספק בכור | רבי מאיר: חייב (משני צדדין); רבי יוסי: פטור כשחליפיו ביד כהן (עשו שאינו זוכה כזוכה) |
| רבי אלעזר / רב פפא | אין חליפין ביד כהן — חייב לכל; ספק מעשר — פטור לכל |
| מת אחד מהן | נחלקו רק בחצר בעל הבית ורועה כהן — האם מקנה לו מקום בחצרו |
| שתי רחלים | שתי נקבות בתמונה, או ״אחת ביכרה״ וזכר ונקבה — אין לכהן כלום |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.