בכורות י״ב
באיזה שה פודים פטר חמור — ומה קורה כשהפדיון או החמור מתים
הקדמה — הסיפור של הדף
הדף פותח במשנה חדשה: לא כל בהמה כשרה לפדיון פטר חמור — לא עגל, לא חיה, לא שחוטה, לא טריפה, לא כלאים ולא כוי. הגמרא מוצאת את המקור אצל בן בג בג, שלמד ״שה״ ״שה״ מקרבן פסח, ומגבילה את הלימוד בריבוי ״תפדה״ ״תפדה״. משם היא עוברת לשורת ספקות על סוגי שה גבוליים: בן פקועה (מחלוקת מר זוטרא ורב אשי), נדמה (שתי ראיות שנדחות), פסולי המוקדשין (רב מרי: ״כצבי וכאיל״ — אין פודים בהם; ולמסקנת הגמרא גם לרבי שמעון), ובהמת שביעית (רב חסדא: פודים בה ספק ולא ודאי). בדרך נדון מדוע בהמת שביעית פטורה מן הבכורה, אף שעיסת שביעית חייבת בחלה. בעמוד ב חוזרים לסיפא של המשנה — לא יתנו לכהן את החמור אלא אם כן פדאו בפניו, כי ״נחשדו הכהנים״. אחר כך באה משנה על מיתת הפדיון או מיתת החמור: רבי אליעזר מחייב באחריות כפדיון הבן, וחכמים פוטרים כפדיון מעשר שני. רב יוסף מבאר את טעמו של רבי אליעזר בהיקש לבכור אדם, אביי מקשה עליו, ורבא מצמצם את ההיקש: ״לפדייה הקשתיו ולא לדבר אחר״. הדף נחתם בשאלה מתי פודים: מקור אחד (״תנן התם״) אומר ״לאלתר״, וברייתא אומרת ״אין פחות משלושים״. רב נחמן מיישב, ומשם עוברים לפודה את בנו בתוך שלושים — סוגיה שממשיכה בדף י״ג.
המשנה: במה אין פודים פטר חמור
״וכל פטר חמר תפדה בשה״שמות יג, יג
- משנהאין פודים לא בעגל, ולא בחיה, לא בשחוטה, ולא בטריפה, לא בכלאים ולא בכוי.
- מחלוקתרבי אליעזר מתיר בכלאים, ״מפני שהוא שה״, ואוסר בכוי, ״מפני שהוא ספק״.
- משנהנתנו לכהן (את החמור עצמו) — אין הכהן רשאי להשאיר אותו אצלו עד שיפריש שה תחתיו.
בן בג בג: ״שה״ ״שה״ מפסח
״שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם, מן הכבשים ומן העזים תקחו״שמות יב, ה
בקצרה — על מה הסוגיה
מניין שהמשנה פוסלת את כל אלה? בן בג בג לומד ״שה״ מקרבן פסח. אבל אם כך, היה צריך גם זכר, תמים ובן שנה. התשובה: ״תפדה״ ״תפדה״ מרבה, ומילת ״שה״ נשארת כדי למעט את מה שאינו שה.
- מקור״מתניתין מני? בן בג בג היא״: נאמר כאן ״שה״ ונאמר להלן (בפסח) ״שה״ — מה להלן פרט לכל השמות האלה, אף כאן.
- קושיהאם כך — מה להלן זכר, תמים ובן שנה, גם כאן?!
- תירוץ״תלמוד לומר: ׳תפדה׳ ׳תפדה׳ — ריבה״.
- קושיהאם ״תפדה״ ״תפדה״ מרבה — נרבה גם את כל אלה (עגל, חיה וכו׳)!
- תירוץ״אם כן, ׳שה׳ ׳שה׳ מאי אהני ליה?״ — הגזירה השווה חייבת ללמד משהו: היא ממעטת את מה שאינו שה.
פדיון בבן פקועה — מר זוטרא ורב אשי
בקצרה — על מה הסוגיה
בן פקועה — עובר שנמצא חי במעי אמו השחוטה. האם הוא ״שה״ שאפשר לפדות בו? לרבי מאיר ודאי כן, והספק הוא לרבנן. מר זוטרא אוסר ורב אשי מתיר, ורב אשי מקשה על מר זוטרא מתוך הלימוד מפסח עצמו.
- איבעיאמהו לפדות בבן פקועה?
- רבי מאירלשיטת רבי מאיר אין שאלה: הוא אומר שבן פקועה טעון שחיטה, ולכן ״שה מעליא הוא״ — שה גמור.
- רבנןהשאלה היא לשיטת רבנן, שאומרים ״שחיטת אמו מטהרתו״ — הוא הותר כבר בשחיטת אמו.
- הצדדיםהאם הוא ״כבישרא בדיקולא״ — כבשר מונח בסל, ולא שה חי? או שמא, כיוון שעכשיו הוא רץ והולך, ״שה״ קרינן ביה?
- מחלוקתמר זוטרא: אין פודים. רב אשי: פודים.
- קושיהרב אשי למר זוטרא: ״מאי דעתיך? דילפת מפסח״. אם כך — מה להלן זכר תמים ובן שנה, אף כאן!
- תירוץ״׳תפדה׳ ׳תפדה׳ — ריבה״.
- קושיהאם ״תפדה״ ״תפדה״ מרבה — ירבה גם בן פקועה!
- תירוץ״אם כן, ׳שה׳ ׳שה׳ מאי אהני ליה?״ — הגזירה השווה נשארת למעט, ובכלל זה בן פקועה.
פדיון בנדמה — ״זיל בתר אימיה״
בקצרה — על מה הסוגיה
נדמה הוא ולד של כבשה שמראהו כמראה עז. לרבי אליעזר, שפודה אפילו בכלאים, פשוט שפודים בו; השאלה היא לחכמים. הגמרא מביאה שתי ראיות, ושתיהן נדחות: הראשונה מוסברת כשיטת רבי אליעזר, והשנייה מועמדת במעשר בהמה. הספק לא הוכרע.
- איבעיאמהו לפדות בנדמה?
- רבי אליעזרלרבי אליעזר אין שאלה: ״השתא בכלאים פרקינן, בנדמה מיבעיא?״
- רבנןהשאלה לרבנן: רק בכלאים אין פודים, ובנדמה פודים? או שאין הבדל?
- ראיה״תא שמע: פרה שילדה מין עז — אין פודין״; משמע שרחל שילדה מין עז — פודין. אם זה רבי אליעזר — הרי הוא פודה אפילו בכלאים, ולמה לומר זאת? ״אלא לאו רבנן היא?״ — ומכאן שלרבנן פודים בנדמה.
- דחייה״לא, לעולם רבי אליעזר היא״, והחידוש הוא ברישא עצמה: פרה שילדה מין עז — אין פודים. אל תאמר ״זיל בתר דידיה״ — והרי הוא עז גמור; אלא ״זיל בתר אימיה״ — והאי עגל הוא.
- ראיה״תא שמע, דתני רבה בר שמואל: איזהו כלאים? רחל שילדה מין עז, ואביו שה״.
- קושיה״אביו שה — כלאים הוא? נדמה הוא!״
- תירוץצריך לשנות: ״איזהו דומה לכלאים, ששוו אותו רבנן לכלאים? רחל שילדה מין עז, ואביו שה״ — כלומר, לרבנן נדמה נחשב ככלאים.
- קושיה״למאי?״ — לאיזה דין השוו רבנן נדמה זה לכלאים?
- קושיהאם לקדשים — הרי שם הכתוב עצמו ממעט: ״שור או כשב״ — פרט לכלאים, ״או עז״ — פרט לנדמה (ויקרא כב, כז).
- קושיהאם לבכור — ״אך בכור שור״ (במדבר יח, יז) אמרה תורה: עד שיהא הוא שור ובכורו שור.
- קושיהאם למעשר בהמה — הוא לומד ״תחת״ ״תחת״ מקדשים (ויקרא כז, לב; ויקרא כב, כז), וכבר נתמעט שם.
- ראיה״אלא לפטר חמור״ — הברייתא באה ללמד שלרבנן אין פודים בנדמה, כמו בכלאים.
- דחייה״לא, לעולם למעשר״, וכשיש בו מקצת סימנים (שדומה במקצת לאמו). היינו אומרים שמעשר לומד ״העברה״ ״העברה״ מבכור (ובבכור מקצת סימנים מחייבים); ״קא משמע לן — ׳תחת׳ ׳תחת׳ מקדשים גמר״.
לפי הדחייה, מדוע פרה שילדה מין עז אינה כשרה לפדיון אפילו לרבי אליעזר, שמתיר בכלאים?
פסולי המוקדשין — ״כצבי וכאיל״
בקצרה — על מה הסוגיה
אפשר לפדות פטר חמור בבהמת קודשים שנפסלה ונפדתה? לרבי שמעון היה נראה פשוט שכן, והספק הוא לרבי יהודה. רב מרי פושט מן הפסוק ״כצבי וכאיל״: אין פודים בהם. והגמרא מוסיפה: ״השתא דאתית להכי״ — כך הדין גם לרבי שמעון.
- איבעיאמהו לפדות בפסולי המוקדשין?
- רבי שמעוןלרבי שמעון אין שאלה: הוא אומר שפטר חמור מותר בהנאה — ״חולין הוא״, ולכן אין כאן איסור שיחול על איסור.
- רבי יהודההשאלה לרבי יהודה, שאומר שפטר חמור אסור בהנאה.
- צד אכיוון שהחמור אסור בהנאה — ״אין איסור חל על איסור״, ואין פודים בבהמה שכבר יש עליה איסור.
- צד באו שמא, כיוון ש״לא תפיס פדיונו״ (השה אינו נתפס באיסור), ״אפקועי איסורא בעלמא הוא״ — רק מפקיע את האיסור מן החמור, ואפשר לפדות בהם.
- ראיהרב מרי בריה דרב כהנא: ״מי זוטר מאי דכתיב בהו — ׳כצבי וכאיל׳?״ (דברים יב, טו). מה צבי ואיל (חיה) אין פודים בהם, אף פסולי המוקדשין אין פודים בהם.
- מסקנה״השתא דאתית להכי — לרבי שמעון נמי, ׳צבי ואיל׳ כתיב בהו״: לכל הדעות אין פודים בפסולי המוקדשין.
בהמת שביעית — ״לאכלה ולא לסחורה״
״והיתה שבת הארץ לכם לאכלה״ויקרא כה, ו
בקצרה — על מה הסוגיה
פירות שביעית ניתנו ״לאכלה״, ובהמה שנקנתה בהם נתפסת בקדושתם. בפטר חמור ודאי ברור שאין פודים בה, והספק הוא בספק פטר חמור לרבי יהודה. רב חסדא פושט: פודים בה את הספק ולא את הוודאי. אגב כך נאמר שבהמת שביעית פטורה מן הבכורה, והגמרא מיישבת זאת עם דין עיסת שביעית שחייבת בחלה.
- איבעיאמהו לפדות בבהמת שביעית?
- ודאיבפטר חמור ודאי אין שאלה: ״לאכילה אמר רחמנא, ולא לסחורה״ (השה ניתן לכהן, ונמצא שקונה את החמור בפירות שביעית — סחורה).
- ספקהשאלה היא בפטר חמור ספק, שבו השה נשאר של הבעלים.
- רבי שמעוןלרבי שמעון אין שאלה — ״דלית ליה ספק״ (לשיטתו פטר חמור מותר בהנאה, ובספק אין איסור שיש להפקיע). השאלה לרבי יהודה.
- הצדדיםכיוון שמפריש טלה והוא נשאר לעצמו — ״לאכלה״ קרינן ביה? או שמא, כיוון שכל עוד לא הפקיע את האיסור החמור אינו מותר — ״כסחורה דמי״?
- ראיה״תא שמע, דאמר רב חסדא: בהמת שביעית אין פודין בה את הוודאי, אבל פודין בה את הספק״.
- מימראועוד אמר רב חסדא: בהמת שביעית פטורה מן הבכורה, וחייבת במתנות.
- טעםפטורה מן הבכורה — ״לאכלה אמר רחמנא, ולא לשריפה״ (ובבכור יש הקטרה); חייבת במתנות — כי הן נאכלות, ו״לאכלה״ קרינן בהן.
- קושיה״מיתיבי: האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה — חייב מיתה״. ולמה? אם תיטמא החלה — דינה שריפה, ו״לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה״!
- תירוץ״שאני הכא, דכתיב ׳לדרתיכם׳״ (במדבר טו, כא) — חובת חלה בכל הדורות, גם בשביעית.
- ראיה״תניא נמי הכי״: מניין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה שחייב מיתה? שנאמר ״לדרתיכם״.
- קושיה״וליגמר מינה!״ — נלמד מחלה גם לבכור, שבהמת שביעית תתחייב.
- תירוץ״התם עיקר לאכילה, הכא עיקר לשריפה״: חלה נשרפת רק אם נטמאה, ואילו בבכור השריפה (ההקטרה) היא עיקר.
״נתנו לכהן״ — נחשדו הכהנים
- ברייתאהמשנה שונה את מה שתנו רבנן: ישראל שיש לו פטר חמור בביתו, והכהן אומר לו ״תנהו לי ואני אפדהו״ — לא יתנו לו, אלא אם כן פדאו בפניו.
- מימרארב נחמן אמר רבה בר אבוה: ״זאת אומרת: נחשדו הכהנים על פטרי חמורים״.
- קושיה״פשיטא!״ — זה מפורש בברייתא.
- תירוץהיינו אומרים שהחשש הוא רק במי שידוע לנו שנכשל, אבל בכהן סתם לא; קמשמע לן ש״מורה בה היתרא״ — כל כהן עלול להורות היתר לעצמו.
המשנה: מת הפדיון, מת החמור
- מחלוקתהמפריש פדיון פטר חמור, ומת השה: רבי אליעזר — חייבים באחריותו, כחמש סלעים של בן. חכמים — אין חייבים באחריותו, כפדיון מעשר שני.
- עדותהעידו רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת: ״אין כאן לכהן כלום״ — כדברי חכמים.
- מחלוקתמת פטר החמור (אחרי שהופרש השה): רבי אליעזר — יקבר, והטלה מותר בהנאה (לבעלים). חכמים — אין צריך להיקבר, והטלה לכהן.
טעמו של רבי אליעזר — ״לפדייה הקשתיו״
״אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה״במדבר יח, טו
בקצרה — על מה הסוגיה
רב יוסף מסביר שרבי אליעזר לומד מבכור אדם, שמוזכר באותו פסוק. אביי מקשה: אם כך, גם פטר חמור יהיה מותר בהנאה כבכור אדם — ומכמה מקורות עולה שלרבי אליעזר הוא אסור. רבא מסיק שההיקש נאמר רק לעניין הפדייה.
- שאלהרב יוסף: ״מאי טעמא דרבי אליעזר?״ — מדוע חייבים באחריות פדיון פטר חמור?
- תירוץ״דכתיב ׳אך פדה תפדה׳״ — מה בכור אדם חייב באחריותו, אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו.
- קושיהאביי: אם כך — מה בכור אדם מותר בהנאה, אף פטר חמור יהיה מותר!
- קושיה״וכי תימא הכי נמי״ (רבי אליעזר באמת מתיר) — ״והתנן: מת פטר חמור, רבי אליעזר אומר: יקבר״. האם לא משום שהוא אסור בהנאה?
- דחייה״לא — יקבר כבכור אדם״: הקבורה היא מן ההיקש, ולא משום איסור הנאה.
- קושיה״אלא, אדם בכור הוא דבעי קבורה, פשוט לא בעי קבורה?״ — כל אדם נקבר; אין זה דין מיוחד לבכור.
- קושיה״ועוד תניא: מודה רבי אליעזר בישראל שיש לו ספק פטר חמור בביתו — שמפריש טלה עליו, והוא שלו״. אילו היה מותר בהנאה — למה להפריש?
- מסקנה״אלא אמר רבא: אמר קרא ׳אך פדה תפדה׳ — לפדייה הקשתיו, ולא לדבר אחר״. ההיקש לבכור אדם הוא רק לעניין האחריות בפדייה; לעניין הנאה — פטר חמור אסור.
מה מוכיחה הברייתא ״מפריש טלה עליו והוא שלו״ על שיטת רבי אליעזר?
פדיון פטר חמור ״לאלתר״
- מקור״תנן התם״: הערכין — בשעתן; פדיון הבן — אחר שלושים יום; פדיון פטר חמור — לאלתר.
- קושיה״ורמינהו״: אין בערכין, ובפדיון הבן, ובנזירות, ובפטר חמור — פחות משלושים, ״ומוסיפין עד עולם״!
- תירוץרב נחמן: ״לאלתר״ בא לומר שאם פדאו — פדוי (בדיעבד; לכתחילה ממתינים שלושים יום, כברייתא).
- קושיהמכלל שבנו, אם פדאו בתוך שלושים — אינו פדוי? והרי נאמר: הפודה את בנו בתוך שלושים יום — רב אמר: בנו פדוי!
- תירוץ״לאו איתמר עלה״: רבא אמר — לכולי עלמא, אם אמר ״מעכשיו״ — אין בנו פדוי. (הסוגיה ממשיכה בדף י״ג.)
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| במה אין פודים | עגל, חיה, שחוטה, טריפה, כלאים, כוי; רבי אליעזר מתיר בכלאים |
| המקור | בן בג בג: ״שה״ ״שה״ מפסח; ״תפדה״ ״תפדה״ מרבה נקבה, בעל מום ובן יותר משנה |
| בן פקועה | מר זוטרא — אין פודים; רב אשי — פודים |
| נדמה | לרבנן — הספק לא הוכרע; ״פרה שילדה מין עז — זיל בתר אימיה״ |
| פסולי המוקדשין | אין פודים — ״כצבי וכאיל״, גם לרבי שמעון |
| בהמת שביעית | פודים בה ספק ולא ודאי; פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות (רב חסדא) |
| נתנו לכהן | לא יתנו לו אלא אם פדאו בפניו — נחשדו הכהנים |
| מת הפדיון / מת החמור | רבי אליעזר — חייב באחריות; חכמים — פטור, והטלה לכהן |
| טעם רבי אליעזר | רבא: ״לפדייה הקשתיו ולא לדבר אחר״ |
| זמן הפדיון | פטר חמור ״לאלתר״ — אם פדאו פדוי (רב נחמן) |
בחן את עצמך
מקורות באתר דף יומי
מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.