הדף היומי · מסכת בכורות · פרק ראשון
בכורות י״א
בכמה ובמה פודים פטר חמור — ולמי שייך הפדיון
הקש על מילה מסומנת להסבר קצר:חכם — תנא או אמוראמושג — מונח, מקום או דין
עמוד א · המשך מדף י
הלכה כחכמים — ״אפילו פטרוזא בר דנקא״
בסוף דף י: לרבי יוסי בר יהודה אין פדיון פטר חמור פחות משקל; לחכמים — ״תפדה כל שהוא״, והפסוק על השקל ״בהשג יד כתיב״.
- הלכהרב נחמן: הלכה כדברי חכמים. וכמה? רב יוסף: ״אפילו פטרוזא בר דנקא״ — שה קטן ששווה דנקא.
- רבא״אף אנן נמי תנינא: גדול וקטן״ — כבר שנינו זאת במשנה.
- פשיטא!נצרך — שלא נאמר ״כולי האי לא״ (לא בשווי נמוך כל כך), או שפטרוזא אינו כשר; קמשמע לן.
עמוד א · מעשה
רבי טרפון: עין יפה, עין רעה, בינונית
- מעשהרבי יהודה נשיאה היה לו פטר חמור; שלח לשאול את רבי טרפון: כמה עליי לתת לכהן? השיב: ״הרי אמרו: עין יפה — בסלע, עין רעה — בשקל, בינונית — ברגיא״.
- רבא״הלכתא ברגיא״ — וכמה? שלושה זוזים: ״רגיל הכא ורגיל הכא״ — בין השקל (שני זוזים) לסלע (ארבעה).
- קושיה״קשיא הלכתא אהלכתא!״ — רב נחמן אמר ״כל שהוא״, ורבא ״ברגיא״.
- תירוץכאן — בבא לימלך (מורים לו לכתחילה רגיא); כאן — בעושה מעצמו (יצא אף בכל שהוא).
עין יפה
סלע — ארבעה זוזים
בינונית — הלכה (רבא)
רגיא — שלושה זוזים
עין רעה
שקל — שני זוזים
עמוד א · ריש לקיש
אין לו שה — פודהו בשוויו
- מימרארבי יצחק אמר ריש לקיש: מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו — פודהו בשוויו.
- כמאן?לא כרבי יהודה — הרי אמר ״הקפידה עליו תורה בשה״ (דף ט); אלא כרבי שמעון. כך שנה רב אחא.
- רבינאהקשה: ״רבי יהודה ורבי שמעון — הלכה כרבי יהודה״, ו״סתם לן תנא כרבי יהודה״ (משנתנו, דף ט) — ואתה אומר הלכה כרבי שמעון?!
- מסקנהאפילו לרבי יהודה: ״לא יהא חמור מן ההקדש״ — ולא אמרה תורה ״בשה״ להחמיר עליו אלא להקל עליו. ורב נחמן בריה דרב יוסף פדה פטר חמור בשילקי בשוויו.
חשבו לפני שממשיכים
מה פירוש ״לא אמרה תורה ׳בשה׳ להחמיר עליו אלא להקל עליו״?
הקדש נפדה בשוויו. התורה הוסיפה אפשרות לפדות פטר חמור בשה — אפילו בשה ששווה פחות מן החמור (״כל שהוא״). זו הקלה, ולא ביטול של הדרך הרגילה — לפדות בשווי מלא.
עמוד א · רב הונא ורב נחמן
הפודה פטר חמור של חברו
- דיןרב שיזבי אמר רב הונא: הפודה פטר חמור של חברו — פדיונו פדוי.
- איבעיאהחמור הפדוי — לפודה או לבעלים? לרבי שמעון (מותר בהנאה) אין שאלה — ממון הבעלים הוא. השאלה לרבי יהודה (אסור בהנאה): האם מדמים אותו להקדש — ״ונתן הכסף וקם לו״ (הפודה זוכה), או שמא, כיוון שהבעלים ״קני להו בביני וביני״, אינו דומה להקדש?
- רב נחמןברייתא: הגונב פטר חמור של חברו — משלם תשלומי כפל לבעלים, ״ואף על פי שאין לו עכשיו — יש לו לאחר מכאן״.
- קושיה״מני? אילימא רבי שמעון — אמאי אין לו עכשיו?״ לרבי שמעון הרי מותר בהנאה וממון בעלים הוא כבר עכשיו. ״אלא פשיטא רבי יהודה״.
- מסקנהאילו היה כהקדש — ״וגנב מבית האיש״ (שמות כב, ו), ולא מבית הקדש, ולא היה משלם כפל. ממילא אינו כהקדש, והפדוי לבעלים. ״ותו לא מידי״.
עמוד א · משנה וברייתא
״נכנס לדיר להתעשר״ — ומימרות רב נחמן
- שאלההמשנה (דף ט): ״אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה…״, והטלה ״נכנס לדיר להתעשר״. היאך? לא שבא לידי כהן — שהרי הלקוח והניתן במתנה פטור ממעשר בהמה.
- ברייתאאלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בביתו: מפריש עליהם עשרה שיין, מעשרן, והן שלו. וזה מסייע לרב נחמן אמר רבה בר אבוה, שאמר כך.
- עודרב נחמן אמר רבה בר אבוה: ישראל שנפלו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בירושה מאבי אמו כהן, שנפלו לכהן מאבי אמו ישראל — מפריש עליהם עשרה שיין, מעשרן, והן שלו.
- עודוכן טבלים ממורחין שנפלו לו באותה דרך — מעשרן והן שלו.
- צריכאבפטרי חמורים — השה ״מפריש וקאי״; בטבלים היינו אומרים ״מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין״. ובטבלים — אפשר לעשר ״מיניה וביה״; בפטר חמור צריך להביא שה מעלמא. לכן נצרכו שתיהן.
סוף עמוד א – תחילת עמוד ב
הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי
- דיןרבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא: הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי — מעשרן, והן שלו.
- מי מירח?אם הגוי מירח — ״דגנך אמר רחמנא, ולא דגן גוי״, ופטור לגמרי. אלא ישראל מירחם ברשות הגוי.
- מעשרןכי אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר.
- והן שלוכי אומר לכהן: ״קאתינא מכח גברא דלא מצית אישתעויי דינא בהדיה״ — באתי מכוחו של מי שאינך יכול לתבוע אותו. (למסקנת הסוגיה בעמוד ב — ״והן שלו״ נאמר בתרומת מעשר בלבד.)
עמוד ב · משנה (דמאי)
המפקיד פירותיו אצל הגוי — תרומה גדולה ותרומת מעשר
המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ — בחזקתן למעשר ולשביעית; אצל הגוי — כפירותיו. רבי שמעון אומר: דמאי.משנה
- רבי אלעזרלהפריש — כולי עלמא לא פליגי; המחלוקת היא אם לתת לכהן. תנא קמא: ודאי החליף הגוי — ויש לתת לכהן; רבי שמעון: ספק — דמאי.
- אבייכשאמר רב דימי שמועה זו, הקשה אביי: משמע שכשהחליף בוודאי — לכולי עלמא נותנים לכהן; והרי רבי חנינא אמר: הלוקח מן הגוי — ״מעשרן והן שלו״!
- רב דימי״דלמא כאן בתרומה גדולה, כאן בתרומת מעשר״.
- אביי״אזכרתן מילתא״ — נזכר בדברי רבי יהושע בן לוי: הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי פטור מתרומת מעשר, שנאמר ״כי תקחו מאת בני ישראל״ (במדבר יח, כו) — מבני ישראל אתה מפריש ונותן לכהן, ולא מן הלקוח מגוי.
תרומה גדולה
מפריש ונותן לכהן — ״אין קנין לגוי בארץ ישראל״
תרומת מעשר
מפריש, והיא שלו — פטור מנתינה לכהן (״מאת בני ישראל״)
עמוד ב · המשנה (דף ט)
״ואם מת — נהנים בו״
- שאלההיכן מת השה? אם בבית הכהן ונהנה בו כהן — פשיטא, ממונו הוא! ואם בבית הבעלים ונהנה בו כהן — גם זה פשיטא!
- תשובההיינו אומרים שכל זמן שלא הגיע לידו לא זכה בו; קמשמע לן שמעת שהפרישו — ברשות הכהן הוא עומד.
סיכום
מה לקחת מהדף
| נושא | העיקר |
|---|---|
| שיעור השה | הלכה כחכמים — ״אפילו פטרוזא בר דנקא״ (רב נחמן, רב יוסף) |
| בא לימלך | ״הלכתא ברגיא״ — שלושה זוזים (רבא) |
| אין לו שה | פודהו בשוויו — ״לא יהא חמור מן ההקדש״ |
| פודה פטר חמור של חברו | פדוי; אינו כהקדש — הגונב משלם כפל לבעלים |
| ״נכנס לדיר להתעשר״ | עשרה ספק פטרי חמורים — מפריש עשרה שיין, מעשרן והן שלו |
| טבלים מן הגוי | תרומה גדולה — מפריש ונותן לכהן; תרומת מעשר — מעשרן והן שלו (ריב״ל: ״מאת בני ישראל״) |
| שה שמת | מעת הפרשתו — ברשות הכהן |
סימן: דנקא · רגיא · שילקי · כפל · דיר · טבלים
חזרה
בחן את עצמך
להעמקה
מקורות באתר דף יומי

מקורות
- ספריא — לשון הגמרא (נוסח וילנא), ביאור שטיינזלץ, פסוקים ומקורות הלכה
- הדף היומי — daf-yomi.com — לוח הדף היומי וחומרי ״ללמוד ולהבין״
- כולל עיון הדף — dafyomi.co.il — סיכומי נקודות וטבלאות עזר
- ישיבה — yeshiva.org.il — ביאור ״פרשני״
- ״דף מאיר״ — הרב אורי בריליאנט, אתר סיני — חוברת לבדיקת מסכת בכורות (דפים ב–טז)
הדפים נבנים ונבדקים על ידי סוכן AI מתוך המקורות האלה; ניסוח ההסברים מקורי. לשון הגמרא מובאת מספריא.